ת"א 46512-01-14 זאהר נ' מ. מ. עיספייא

1. ראשיתו של ההליך בבקשה לצו מניעה. התבקש צו מניעה (למעשה צו עשה) שיחייב המשיבה להסיר עיקול שהטילה על חשבון המבקשת בשלהי 2013, בשני בנקים, על סך של 10,033 ₪. העיקול הוטל מכוח פקודת המסים (גביה), בשל חובות ארנונה ומים, לטענת המשיבה.

באותו כתב טענות "אוחד" גם ההליך העיקרי, בדמות בקשה לתן פסק דין שיצהיר כי אין למבקשת חובות ארנונה למשיבה, בסכום העיקול (כמובן – נכון למועד הטלת העיקול).

2. בישיבה שנקבעה במעמד הצדדים בסעד הזמני הגיעו הצדדים להסכמות הבאות, שקיבלו תוקף של החלטה:

א. אין טענה ביחס לסמכותה העניינית של ערכאה זו , ושני הצדדים מסכימים לכך שיחול השתק שיפוטי שימנע העלאת טענה זו בהמשך הדרך (יבואר בקצרה כי לא ניתן להתנות על סמכות עניינית; אולם אין מדובר בהתנאה אלא במניעות של צד שניהל הליך עד תומו להעלות בהמשך טענה לחוסר סמכותה של הערכאה בה ניהל ההליך. ניתן להעלות על הדעת מקרים בהם לא יהא תוקף להסכמה מעין זו, אולם המקרה דנן אינו אחד מהם. לשם חיסכון במלל אפנה כאן לסע' 7 של פסק דיני בת.א. 10873/06 יוסף טולוצינסקי נ' עיריית חיפה (ניתן ב 27.6.08)).

ב. המבקשת תפקיד סך של 5000 ₪, וכנגד ההפקדה יוסר העיקול (כך אכן נעשה).

ג. הצדדים יגישו סיכומים, בצירוף מסמכים, למתן פסק דין בלא חקירות (למעשה משמעות ההסכמה היא לקיים הדיון בהליך העיקרי בגדרו של הסעד הזמני).

3. במקור היו אף טענות ביחס לחוקיות הטלת העיקול בשל אי משלוח כתב דרישה. טענות אלה התייתרו בפועל, לאור ההסכמה הדיונית מכוחה הוסר ממילא העיקול כנגד הפקדה , והוחלט כאמור להגיש סיכומים לגופו של הסעד ההצהרתי המבוקש, לפיו אין חוב.

טענות המבקשת:

4. המבקשת ובעלה (שהנו גם בא כוחה) הנם בעלי הזכויות בדירה בתחום שיפוטה של המועצה המקומית המשיבה. הדירה רשומה על שם הבעל, ובספרי הרשות המקומית רשום הוא (בלבד) כמחזיק הנושא בשומות הארנונה.

5. בספרי המועצה נרשם לבעל חוב של 4162 ₪ ועוד ריבית בסך 970 ₪: מתוך סכום הקרן המצטבר 1825 ₪ בגין מים , והיתרה בגין ארנונה והוצאות גביה שונות לרבות "מסים" (לא ברור אלו – הערה שלי י.פ). הכל נכון ל 21.1.14 (נספח ג' לבקשה).

6. חוב המים שנוי במחלוקת לאור העובדה שנקבע בהערכה, בשל תקלה במד המים (צורפה פניה בכתב של מנהל מח' המים במשיבה (אז עירית הכרמל) , בה ביקש להחליף מד ישן שהנו "עצור במשך 3 שנים"). סוכם בזמנו עם מנהל מח' המים שהחיוב בהערכה יהא לפי שעור הצריכה עובר לקלקולו הנמשך של מד המים , והצריכה הממוצעת לאחר התקנת המד החדש. אולם המשיבה לא עמדה בסיכום. יצוין כי אין תאריך על אותו אישור בכתב יד של מנהל מחלקת המים שצורף כנספח ה' לבקשה ; עם זאת קשה להתעלם מכך שהאישור מלמד אכן על בעיה שהיתה במד. (הערה שלי – י.פ).