ת"א 46502-03-15 מרזוק הנדסה ובנין בע"מ נ' מועצה מקומית עוספיא

בעניין: בקשה לביטול פסק דין

1.ביום 23/3/15 הגישה התובעת כנגד הנתבע תביעה כספית על סך 122,435 ₪ בגין עבודות קבלניות שביצעה התובעת עבור הנתבעת מחודש נובמבר 2011 עד חודש יוני 2013 ולא שולמה תמורתן. לכתב התביעה צורף הסכם מיום 19/10/11, מכתבים של הנתבעת לראש המועצה, דוחות נוכחות, תחשיב של סכום התביעה וחשבונית שהוציאה הנתבעת לתובעת.

2.אין מחלוקת כי כתב התביעה נמסר לנתבעת בכתובתה הנכונה לידי המזכירה רינה. הנתבעת לא הגישה כתב הגנה במועד ולכן ניתן ביום 11/5/15 פסק דין בהעדר הגנה המחייב את הנתבע במלוא סכום התביעה בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד.

3.ביום 11/6/15 הוגשה הבקשה שבפניי לביטול פסק הדין. נטען כי יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק מכוח הוראת סעיף 142ג1 לפקודת העיריות , המחייב אדם שפתח הליך משפטי כנגד עירייה שמונה לה חשב מלווה, להמציא העתק מכתב התביעה לחשב המלווה. לחילופין נטען כי יש לבטל את פסק הדין לפי שיקול דעתו של בית המשפט. באשר לסיבת המחדל, נטען כי כתב התביעה נמסר לאחת המזכירות במועצה אולם המזכירה לא מסרה את התביעה למחלקה המשפטית או לחשב המלווה ככל הנראה עקב טעות טכנית. לגופו של עניין נטען כי התביעה מבוססת על עבודות שבוצעו כפי הנטען מחוץ להסכם עליו חתמו הצדדים ולא אושרו על ידי המועצה. מודגש כי לא צורף לכתב התביעה אף מסמך המלמד כי התובעת אישרה ביצוע עבודות הנוספות נשוא התביעה. עוד נטען כי בחודשים מאי ויוני 2013 התובעת לא הגיעה לעבודה במשרדי המועצה שכן מערכת היחסים העסקית בין הצדדים הסתיימה בחודש אפריל 2013. עובדות הבקשה נתמכות בתצהירה של הגב' רים אסדי, גזברית המועצה.

4.ביום 29/6/15 הוגשה תגובת התובעת המתנגדת לביטול פסק הדין. נטען כי כתב התביעה הומצא כדין למזכירת המועצה בהתאם לתקנה 486 לתקנות סדר הדין האזרחי. באשר להוראת סעיף 142ג1 לפקודת העיריות, מפנה ב"כ התובעת להחלטה של בית משפט השלום בנצרת מיום 29/6/09 בתיק 10026-12-08 ולהחלטה נוספת של בית משפט השלום בנצרת בתיק 3059-01-09. על בסיס החלטות אלו נטען כי אי קיום הוראת סעיף 142ג1 אינה הופכת את המסירה לרשות המקומית כמסירה שלא בוצעה כדין כיוון שמטרת ההוראה אינה לקבוע עניינים שבסדר דין , אלא לסייע לחשב המלווה לפקח על ההתנהלות הכספית של הרשות המקומית בהליכים משפטיים.

5.ב"כ התובעת מוסיף וטוען כי הנתבעת העלתה טענה סתמית ותמוהה לגבי סיבת המחדל שאינה נתמכת בתצהיר של המזכירה רינה אלא בעדות מפי השמועה של הגזברית. לפיכך נטען כי יש לדחות את הבקשה ולחילופין להתנות את ביטול פסק הדין בתשלום הוצאות משפט בסכום משמעותי.

6.לאור האמור בהחלטתי מיום 5/8/15 התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

7.לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לבטל את פסק הידן מחובת הצדק בשל אי המצאה לחשב המלווה.

8.בכל הכבוד הראוי להחלטות של בית משפט השלום אליהם הפנה ב"כ התובעת, ישנן החלטות מאוחרות יותר של ערכאות גבוהות יותר בהן נקבע כי כאשר תובע לא ממציא תביעה נגד רשות מקומית שיש לה חשב מלווה לחשב המלווה, יש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק. בת"צ 41504-05-13 החלטה מיום 12/12/13 , קבע בית המשפט המחוזי מרכז כי יש לבטל מחובת הצדק פסק דין שניתן לאחר שהתביעה הומצאה לרשות המקומית ולא הומצאה לחשב המלווה. נקבע לעניין זה כי הוראת סעיף 142ג1 לפקודת העיריות היא הוראת חוק ספציפי הגוברת על ההוראה הכללית בתקנה 486 לתקנות סדר הדין האזרחי. קביעה דומה מופיעה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 13633-05-10.