ת"א 4650-05-15 בריק לבניה ופיתוח בע"מ ואח' נ' חסון ואח'

לפניי בקשת הנתבעים, והתובעים שכנגד (להלן: "הנתבעים") לחייב את התובעת- חברה בעירבון מוגבל, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם מכוח סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט – 1999.

בנוסף, מונחת לפניי גם בקשת התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "התובעת") לחייב את הנתבעים בהפקדת ערובה בתביעה שכנגד שהגישו כנגדה, וזאת, מכוח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן:"התקנות").

בקשת הנתבעים לחיוב התובעת בערובה- לטענת הנתבעים, התובעת היא חברת יחיד בעירבון מוגבל אשר בעל מניותיה ומנהלה היחיד הוא מר היתם בריק (להלן: "בריק"). לדברי הנתבעים, מתמצית רישום ברשם החברות עולה כי נכסי התובעת משועבדים לבנק הפועלים וכי מדובר בחברה מפרת חוק שאיננה משלמת אגרות שנתיות לרשם החברות בשנים האחרונות.

הנתבעים הפנו לסעיף 18 לכתב התביעה שם הודתה לכאורה התובעת כי בריק נוטה לשלם מכיסו לבעלי מקצוע. המדובר בחברה שהיקף פעילותה מצומצם, בייחוד לנוכח העובדה כי במאגרי המידע הכלכליים אין פרופיל לתובעת או כל מידע לגביה. הנתבעים הוסיפו כי התביעה שהוגשה נגדם מופרזת ונשענת על כרעי תרנגולת.הנתבעים הפנו לפסיקה על פיה נטל ההוכחה, להוכיח אמידות כלכלית מוטל על התובעת.

התובעת התנגדה לבקשה וטענה כי מדובר בחברה בנייה ללא התנהלות לקויה או תביעות כלשהן שהוגשו כנגדה. לטענת התובעת, אי תשלום האגרה נבע מטעות טכנית של רואה חשבון המטפל וכי נפוץ הוא שחברה נוהגת לשלם את האגרה בתום שנה קלנדרית.

3.בקשת התובעת לחיוב הנתבעים - התובעים שכנגד, בהפקדת ערובה- לטענת התובעת, הנתבעים הפרו את ההסכם שנחתם עימם ומתחמקים מתשלום יתרת התמורה.התובעת טענה כי למעט חוות דעת הנדסית לקויה, לא הציגו הנתבעים בדל של ראיה שיש בה כדי לתמוך בתביעתם. עוד נטען כי הנתבעים אינם אמידים, שהרי לכל אורך הדרך חפשו את ההצעה הזולה ביותר ולא שילמו על פי לוח הזמנים שנקבע בהסכם ולפכך יש לחייבם בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה.

הנתבעים התנגדו לבקשה והפנו לכך שהתנאים לחיובם,כאנשים פרטיים, בהפקדת ערובה, שונים מהתנאים לחיוב חברה בעירבון מוגבל וכי רק במקרים חריגים ייעתר בית המשפט לחיוב אדם בהפקדת ערובה. לטענת הנתבעים,על התובעת היה להוכיח הן מצב כלכלי ירוד, והן כי מדובר בתביעת סרק שסיכוייה להתקבל נמוכים.

הכרעה:

3.לאחר עיון בטענות הצדדים שוכנעתי יש לקבל את הבקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה, אך לדחות את בקשתה לחייב את הנתבעים בהפקדת ערובה.

בעניין חיוב בערובה, יש להפריד בין הסמכות לחיוב חברה בערובה על פי סעיף 353א לחוק החברות, לבין הסמכות לחיוב בערובה תובע שהינו אדם פרטי, בהתאם לתקנות.

ההלכה ביחס לחיוב תובע בהפקדת ערובה על פי התקנות הינה כי ייעשה במקרים נדירים בלבד, על מנת שלא תחסם דרכו של תובע דל אמצעים אל בית המשפט. עם זאת, כבר נקבע בפסיקה, כי הדברים אמורים בתובע שאינו חברה, שכן ביחס לחברה, המדובר במהלך שגרתי הנובע משיקול הדעת הרחב המוענק לביהמ"ש עפ"י סעיף 353א לחוק החברות הקובע:

"הוגשה לביהמ"ש תביעה על ידי חברה, או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי ביהמ"ש לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר, כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה, כי יש ביכולתה לשלם הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

עפ"י הפסיקה, חיוב בהוצאות, עפ"י תקנה 519 לתקנות יעשה לעיתים נדירות ובנסיבות חריגות בלבד (ראו להלן), אולם בכל המתייחס לתובעת שהינה חברה שאחריות בעלי מניותיה מוגבלת, קיימת חזקה שיש מקום לחייבה במתן ערובה להוצאות, אלא אם כן, קיימים בנסיבות העניין, טעמים לסתור. כלומר, עפ"י סעיף 353א לחוק החברות, כשמדובר בתובעת שהינה חברה כאמור, חל על החברה הנטל להוכיח, כי תוכל לשאת בהוצאות, ככל שהתביעה תידחה (ראו בעניין זה, בש"א (נצרת) 1905/08 הכשרת הישוב מוטלים (1995) בע"מ נ' אטיב פיינסט בע"מ, בש"א (ת"א) 15811/08 פקיד שומה חולון נ' רשת מסעדות שווארמה שלנו בע"מ, רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' מרדכי זיסר, ת"א (ת"א) 33536/05 אסתר טכנולוגיות נ' הדבר בע"מ ואח').

4.בענייננו, לא הוכיחה התובעת,עליה נטל ההוכחה כאמור, יכולת כלכלית להבטיח תשלום הוצאותיהם של הנתבעים,במקרה שהתביעה תידחה. התובעת לא צירפה ולו מסמך אחד שיש בו כדי לתמוך בכך שמדובר בחברה בעלת יכולת לשלם את הוצאות הנתבעים אם התביעה נגדם תדחה. ברי כי אין די בתצהיר בלבד כדי להוכיח אמידות פיננסית. בהערת אגב אציין כי התצהיר שצרפה התובעת אף אינו חתום ואיננו מאומת.אמנם נכתב כי לנוכח סד הזמנים המוקצב, הוגשו המסמכים שאינם חתומים וכי אלו יוגשו בהקדם חתומים. אלא שגם במסגרת התשובה לתגובת הנתבעים, לא צירפה התובעת את התצהיר חתום ומאומת כדבעי.

מכאן שבהיעדר תצהיר אף אין לפניי כל גרסה עובדתית ודין הבקשה להתקבל מטעם זה בלבד.