ת"א 46429-04-14 אסדי ואח' נ' קרנית - הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח'

בקשה להבאת ראיות לסתור

1. התובע נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 23.12.07 בעת שנהג על טרקטורון.

2.התביעה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ולתובע נקבעה נכות צמיתה. ועדה מדרג ראשון קבעה נכות בשיעור 10% בגין צלקת, ובהמשך נקבעו ע"י ועדת עררים נכויות רבות נוספות, בין היתר, נקבעה נכות בשיעור 20% בגין חסר עצם בגולגולת בהתאם לתקנה 36(2)(ג) –היא הנכות שלגביה מבוקש להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל.

3.טרם הגשת התביעה לקביעת נכות נפגעי עבודה, הגיש התובע תביעה לקביעת נכות כללית (תביעה שהוגשה ביום 9.3.09).

ועדה רפואית (במסגרת נכות כללית) קבעה, בין היתר, נכות בגין חסר עצם בגולגולת בשיעור 5% על בסיס סעיף 36(2)(א).

4.המבקשת טוענת כי ראוי לאפשר לה הבאת ראיות לסתור נוכח הפער בין קביעת נכות כללית לבין קביעת נכות נפגעי עבודה, שכן המסמך הרפואי היחיד הנזכר בכל הפרוטוקולים של הוועדות השונות, ביחס לחסר בעצמות הגולגולת, הינו פיענוח בדיקת סיטי מיום 3.7.08 (בדיקה שנערכה כחצי שנה לפני הגשת התביעה לנכות כללית), ומכאן שלא היה מקום לקבוע נכויות שונות בין נפגעי עבודה ונכות כללית, ופער זה מהווה עילה לקבלת הבקשה.

5.המשיבה טוענת כי לא נפל פגם מהותי בהליך קביעת הנכות, ולא הוכחו נסיבות יוצאות דופן המצדיקות סטייה מהכלל שרק במקרים חריגים ייעתר ביהמ"ש לבקשה להבאת ראיות לסתור. עוד נטען כי העובדה שקיים פער בין הועדות השונות מטעם המל"ל אינה מצדיקה הבאת ראיות לסתור.

6.הכרעה:

דין הבקשה להתקבל.

אכן היתר להבאת ראיות לסתור מיועד למקרים מיוחדים וחריגים, ברם מקרה זה נופל לגדר אותם מקרים, שכן ניתן לראות בקביעת הועדה הרפואית של נכות כללית - ראיה לסתור את קביעת הועדה הרפואית לנפגעי עבודה.

הקריטריון לקביעת שיעור הנכות בגין חסר בעצמות הגולגולת הינו גודל החסר.

ועדה רפואית של נכות כללית קבעה נכות בשיעור 5% בלבד בהתאם לתקנה המתייחסת לחסר בשיעור שאינו עולה על 3 ס"מ (תקנה 36(2)(א), בעוד שוועדה רפואית לנפגעי עבודה קבעה נכות בשיעור 20% על בסיס תקנה 36(2)(ג) המתייחסת לחסר בעצם בגודל שבין 5 ס"מ ועד 10 ס"מ.

ברם שתי הוועדות התבססו על אותה בדיקת CT שנערכה למשיב ביום 3/7/08, ומכאן שתמוה הפער בין קביעות הוועדות השונות (ויובהר כי באף וועדה לא נכתב מהו גודל החסר שנצפה).

7.הפסיקה קובעת כי קיומו של פער בין קביעות הועדה הרפואית לנכות כללית וקביעות הועדה הרפואית לנפגעי עבודה, מקום בו אין טענה כי ארע דבר בין המועדים בהם התכנסו הועדות שיש בו בכדי להסביר את ההבדל, עשוי לשמש טעם למתן היתר להבאת ראיות לסתור (ראה רע"א 129/89 הורוביץ' נ' ואסילה (22.8.1989); וכן ראה האמור בספרו של ריבלין, עמ' 777 ו-782).

ההלכה לפיה קביעת דרגת נכות כללית על ידי המוסד לביטוח לאומי עשויה, במקרים מסוימים, להצדיק הבאת ראיות לסתור דרגת נכות שנקבעה על ידי הועדה הרפואית לנפגעי עבודה, נשענת גם על העובדה שמדובר בוועדות של אותו מוסד, ומקום בו קיים שוני לא מוסבר בין קביעות הועדות – יש בכך כדי להוות הצדקה להבאת ראיות לסתור (ראה רע"א 8684 סהר נ' מרזוק (5.12.2002), ואסמכתאות נוספות שם.