ת"א 46400-09-14 זיקנו נ' קיס ואח'

1.לפניי בקשה לסילוק התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית, התיישנות והיות התביעה טורדנית, קנטרנית אשר הוגשה בחוסר תום לב.

2.עסקינן בתביעה לתשלום דמי שימוש ראויים בגין דירה הנמצאת ברחוב חסן שוקרי 15, חיפה וידועה כחלק מחלקה 10 בגוש 11115 (להלן "הדירה"), אשר כנטען, הושכרה לנתבעים בשכירות בלתי מוגנת עפ"י חוזים מיום 20/1/04 ומיום 20/1/07 (וביחד להלן "החוזים") וטרם פונתה על ידם כמו גם לפיצויי בגין נזקים שגרמו הנתבעים והצורך בהשבת מצב הדירה לקדמותו.

3.תביעה זו היא חלק מסדרת תביעות (שלוש במספר) שהגיש התובע נגד הנתבעים: האחת, לפינוי הדירה; והשנייה, לפינוי דירה נוספת באותו בניין (להלן "הדירה הנוספת"), אשר הושכרה לנתבעים בדיירות מוגנת כמו גם תשלום דמי שימוש והוצאות עבור החזרת מצב הדירה הנוספת לקדמותה (ת.א. 45267-09-14 ו-ת.א. 46254-09-14 - להלן "התביעות המקבילות").

4.לאחר שעיינתי בתביעה, בבקשה ובתשובות - מצאתי כי דין הבקשה להידחות בסייג אחד.

5.חוסר סמכות עניינית 

לטענת הנתבעים, הם רכשו את הדירה (כמו גם הדירה הנוספת) ועל כן, הסוגיה שבמחלוקת הינה שאלת הבעלות בדירה הנתונה לסמכותו של בית המשפט המחוזי.

דין הטענה להידחות.

אכן, כטענת התובע, המבחן לקביעת סמכותו העניינית של בית משפט השלום בעניין דא הינו על פי הסעד המבוקש בכתב התביעה ולא על פי בדיקת מהותו של הסכסוך (או מבחן העילה - ראה למשל: ע"א 27/77, טובי נ' רפאלי, פ"ד לא(3) 561; ע"א 8130/01, מחאג'נה נ' אגבאריחה (2003); ע"א 2846/03, אלדרמן נ' ארליך (2004)).

לפניי תביעה כספית ששוויה בגבולות סמכות בית משפט זה עפ"י סעיף 51(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 (להלן "החוק") ועל כן, בית משפט זה מוסמך לדון בה.

בהתאמה, במקרה דא הכרעה בסוגיית הבעלות, ככל שתידרש, תהיה מכח סמכותו הנגררת של בית משפט זה עפ"י סעיף 76 לחוק (ראה למשל: ד"ר י. זוסמן "סדר דין אזרחי", מהדורה שביעית (1995) עמ' 49).