ת"א 46397-04-14 מורי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

1.לפניי בקשת הנתבעת לפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים) להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) אשר קבעו לתובע נכות בשיעור 10% בגין קרסול וכן נכות בשיעור 10% בגין צלקת.

2.טענות הנתבעת בתמצית הן שתיים: האחת, כי נכותו של התובע נקבעה לאחר שהתובע הגיש למל"ל חוות דעת רפואית מטעמו שנערכה על-ידי ד"ר אריאלי ודי בכך כדי לקבל את הבקשה להבאת ראיות לסתור; והשנייה, כי העבר הרפואי בנוגע לקרסול שהוצג בפני הוועדה מדרג ראשון היה חלקי בלבד ואילו הוועדה הרפואית לעררים כלל לא התייחסה גם אל חומר חלקי זה.

3.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מן הטעמים שלהלן.

4.אמנם הצגת חוות דעת רפואית מטעם הנפגע בפני הוועדה הרפואית של המל"ל אינה מתיישבת עם התכלית החקיקתית המוצאת ביטוי בסעיף 6ב לחוק הפיצויים שעניינה הסתמכות על חוות דעת אובייקטיבית. על כן נפסק כי "הסתמכותה של הוועדה הרפואית על חוות דעת כזו [מטעם הנפגע - מ.ש.] שהוצגה לה, עשויה לשמש - במקרים מסוימים - נימוק למתן היתר להבאת ראיות לסתור" (רע"א 7905/10 אוחנה נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (20.12.2010); וראו גם: רע"א 7676/13 ספנייב נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (14.11.2013)). אולם מקום בו הוועדה הרפואית של המל"ל בדקה את הנפגע בעצמה ולא רק שסמכה החלטתה על ממצאי בדיקתה והמסמכים הרפואיים שהונחו לפניה אלא אף מצאה לדחות מכל וכל את חוות דעת המומחה מטעם הנפגע, לא קם החשש בדבר העדר אובייקטיביות מצד הוועדה הרפואית של המל"ל. מכאן שלא קמה עילה למתן היתר להבאת ראיות לסתור את קביעתה (ראו: אליעזר ריבלין תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים 758 ה"ש 36 (מהדורה רביעית, 2012).

כך בענייננו. הן הוועדה הרפואית מדרג ראשון הן הוועדה הרפואית לעררים פירטו את ממצאי בדיקת התובע על ידן וציינו מפורשות כי חוות דעתו של ד"ר אריאלי מטעם התובע אינה מקובלת עליהן. הוועדה הרפואית לעררים ציינה בבירור כי דחיית חוות הדעת נעשתה מחמת שממצאי בדיקת הוועדה שונים מממצאי ד"ר אריאלי. מכאן שבמקרה דנן יש לראות בקביעת הוועדות הרפואיות כקביעה עצמאית ואובייקטיבית, וודאי שאין לומר כי הוועדות הרפואיות סמכו החלטותיהן על חוות הדעת מטעם הנפגע. לפיכך מצאתי כי אין המקרה שלפנינו בא בגדרי אותם מקרים מסוימים המצדיקים מתן היתר להבאת ראיות לסתור רק בשל כך שלפני הוועדות הרפואיות הונחה חוות דעת מטעם הנפגע.

5.כן לא מצאתי לקבל את טענת הנתבעת בנוגע לאי הנחת מלוא החומר הרפואי בנוגע לקרסול לפני הוועדות הרפואיות של המל"ל. כפי שצוין באופן מפורש על-ידי הוועדה מדרג ראשון "לפי תיעוד רפואי נחבל בקרסול בשנים 2007 ו-2009. עבר ועדות רפואיות ונקבעה לו 0% אחוזי נכות. לפיכך אין לנכות מצב קודם." ברור אפוא כי התיעוד הרפואי בנוגע לתאונותיו הקודמות של התובע, כמו גם בנוגע לקביעות הוועדות הרפואיות ביחס לתאונות אלה, אכן עמד לפני הוועדה הרפואית. כך גם בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים צוין כי עמד בפני הוועדה כרטיס רפואי מקופת החולים. למעשה הנתבעת לא הצביעה על איזה מבין המסמכים הרפואיים שאותם צירפה לבקשתה לא הונח לטענתה לפני הוועדות אשר דנו בתאונה נושא תביעה זו. כן לא הניחה תשתית ראייתית מספקת - ובכלל זה פרוטוקולי הוועדות הרפואיות אשר דנו בתאונות הקודמות - לטענתה כי יש צורך בבחינה נוספת של קביעת הוועדות הרפואיות ביחס לתאונות הקודמות. אוסיף כי אין תימה בכך שהוועדה הרפואית לעררים לא נדרשה לשוב על קביעת הוועדה מדרג ראשון בדבר העדר נכות קודמת, כאשר הערר הוגש על-ידי הנפגע ביחס לשיעור נכותו שנקבעה לו; ואין להסיק מכך, כפי שמבקשת הנתבעת, כי החומר הרפואי לא הונח לפניה.

6.לאור כל האמור הבקשה להבאת ראיות לסתור נדחית.

שאלת ההוצאות בגין בקשה זו תידון בגדרי פסק הדין, ככל שאתבקש.

ניתנה היום, כ"ד טבת תשע"ה, 15 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.