ת"א 46387-05-12

לפניי בקשת המדינה (נתבעים 1-5) למתן צו להפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאותיה בתובענה זו.

כרקע לדיון בבקשה יצוין, כי בתיק היו שתי נתבעות נוספות (נתבעות 6 ו-7) אשר הגישו בקשה דומה שהתקבלה על ידי. בהחלטתי מיום 15.12.15 חויבה התובעת לתת ערובה בסך 12,500 ₪ להבטחת הוצאותיה של נתבעת 6 וסכום זהה להבטחת הוצאותיה של נתבעת 7. בסופו של יום הערובה לא הופקדה, שכן לאחר החלטה זו התובעת החליטה לוותר על תביעתה נגד נתבעות אלה, ולבקשת התובעת התביעה נגדן נדחתה.

לאחר שנדחתה כאמור התביעה נגד נתבעות 6 ו-7, הוגשה ביום 29.2.16 בקשת המדינה לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה. בתגובת התובעת מיום 2.3.16 נטען על ידה, כי אין מדובר ב"תביעת סרק", ובהתחשב בשלב המוקדם בו מצוי ההליך גם לא ניתן לקבוע כן; עוד נטען, כי יש לתת משקל לכך שהמדינה חבה בחובות חוקיות מוגברות ולכן גם אחריותה הינה רחבה יותר משל כל נתבע אחר; כי לא הוכח שאין ביכולתה של התובעת לשאת בהוצאות המדינה אם תידרש לכך; וכי אין בעובדה שלתובעת אין נכסים בארץ כדי להעיד על היעדר יכולת כלכלית. התובעת גם טוענת, כי גישת בתי המשפט צריכה להיות מקלה יותר עם תובע, כאשר המדינה היא זו שעותרת לחיובו במתן ערובה להוצאות לעומת מקום בו מדובר בנתבע שאינו המדינה.

בהתאם להחלטתי מיום 7.3.16 מסרה המדינה את תשובתה לתגובת התובעת. במסגרת זו עמדה המדינה על כך שיש להורות לתובעת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המדינה כפי שנקבע לגבי נתבעות 6 ו-7. עוד טוענת המדינה, כי לאור העובדה שהתובעת ויתרה על תביעתה כנגד נתבעות 6 ו-7 בשל כך שניתנה ההחלטה על הפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהן, מתחזקת ההנחה בדבר סיכויי התביעה הנמוכים, וגם ההנחה כי התובעת אינה נכונה לשאת בסיכון הגלום בניהול ההליך.

כידוע, על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בית המשפט רשאי לחייב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע. ככלל, וכפי שגם צוין בהחלטה מיום 15.12.15, כאשר תובע מתגורר בחוץ לארץ ואין בידיו נכסים בארץ מהם ניתן להיפרע, נוהגים בתי משפט לחייבו בהפקדת ערובה גם מבלי לבחון את סיכויי התביעה. שיקול נוסף לחיוב תובע בהפקדת ערובה הינו כאשר בכתב התביעה אין התובע מציין את כתובתו העדכנית, כנדרש בתקנות.

ההצדקה לחיוב בערובה במקרים אלה, טמונה בחשש שמא אם יפסיד התובע בתביעתו ויחויב בתשלום הוצאות לטובת הנתבע, יתקשה הנתבע לגבות את חובו מתובע המתגורר מחוץ לתחום השיפוט. העובדה שהמדינה היא הנתבעת בתיק זה, אינה צריכה בנסיבות אלה להביא לתוצאה שונה מזו שנקבעה ביחס לנתבעות 6 ו-7.