ת"א 46375-06-16 הלון נ' ג'ואמיס

1.לפניי בקשה לסילוק תביעה על הסף מחמת העדר עילה, והיותה טורדנית, קנטרנית ומבישה.

רקע

2.הצדדים עורכי דין במקצועם, ייצגו בעלי דין ניצים בהליך אשר הסתיים בפשרה ביום 24.5.16 (ת.א 57901-06-15 - להלן: "ההליך האחר").

3.בין לבין, ביום 5.11.15, ובמהלך ניהול ההליך האחר, הגיש הנתבע תלונה ללשכת עורכי הדין בחיפה (להלן: "התלונה"). הנתבע התלונן, בין היתר, על התנהלות התובע כלפיו במסגרת ההליך האחר, תוך שימוש בביטויים פוגעניים, איומים ובלשון שאינה הולמת; ניסוח לא ראוי, ו'תוספות' בהתכתבות בין השניים; כי הסכם שכ"ט של התובע כולל תניה המנוגדת לכללי האתיקה; וכן, על שימוש בנייר מכתבים, הכולל את שמו של עורך דין מושעה.

4.ביום 8.2.16 החליטה ועדת האתיקה להפוך את סטטוס התיק מ "פניה" ל-"תלונה" בכל הקשור לציון, לכאורה, של עורך דין מושעה ב"לוגו" משרד התובע. באשר ליתר חלקי התלונה, החליטה הוועדה לגנוז אותם, משום שלא מצאה, כי התבטאויות התובע עולות כדי עבירה על כללי האתיקה. עם זאת, המליצה ועדת האתיקה לתובע למתן את התבטאויותיו ולנהוג באיפוק וכבוד כלפי הצד שכנגד.

5.ביום 19.4.16, ולאחר קבלת הסברי התובע בענין השימוש בשם "עבאדי" בלוגו המשרד, החליטה ועדת האתיקה לגנוז גם רכיב זה של התלונה.

6.ביום 8.6.16 פנה התובע לנתבע בדרישה להתנצלות, ומשזו לא הגיעה, הוגשה ביום 22.6.16 תביעה זו לתשלום פיצוי בגין נזקים שנגרמו לתובע, לטענתו, עקב הוצאת דיבתו.

7.ביום 21.6.16 וביום 6.7.16, פנה הנתבע לוועדת האתיקה הארצית בבקשה לבדיקה מחודשת של התלונה.

דיון והכרעה

8.בפתח הדברים יצוין, כי שני הצדדים הרחיבו עד מאוד בטיעוניהם (הבקשה מכילה 29 עמודים). כך גם הבקשות/תשובות לא נתמכו בתצהיר לאימות הטענות העובדתיות, הרבות יש לומר, המשובצות בהן.

לשון הרע

9.עיקר טענת הנתבע היא, כי התובע לא פרט בכתב התביעה את המילים המדויקות המהוות, לשיטתו, הוצאת דיבה.

10.אין מחלוקת, כי אכן התובע לא פירט את המלים המפורשות בתלונה המהווה, לשיטתו, הוצאת דיבה, אלא הסתפק בצירוף התלונה כנספח לתביעתו. צירוף התלונה כנספח הוא מחויב, בהיותה "מסמך מהותי" כמצוות תקנות 75 ו- 76 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). נשאלת השאלה, האם די בכך?

11.קיימת חשיבות להגדרת הפלוגתאות שבמחלוקת באופן שימקד את הדיון, יאפשר לנתבע לכלכל את הגנתו ולבית המשפט לברר האם הדברים מהווים "לשון הרע".

מטעם זה נפסק, כי ראוי שהתובע יציין במפורש איזה מהביטויים המופיעים בפרסום מהווה לשיטתו, ביטוי מעליב ומוטב לצטטם. ברם, בד בבד, הוסיף כב' הש'. צ. זילברטל, כי: "ייתכנו מצבים בהם יוכל התובע לבסס את תביעתו על פרסום שצורף כולו, וזאת כאשר ציין במפורש בכתב התביעה, כי הוא תובע בגין כל הביטויים בפרסום. רק כך יובטח, כי הנתבע ידע להתגונן בפני הפרסום כולו..." (ראו: רע"א 2291/12 הלפרין נ' איציקוביץ (25.6.12); וראו גם: 47311-10-13 פלוני נ' פלונית (19.5.14)).

12.עיון בתביעה מעלה, כי עיקר טענת התובע היא כנגד עצם הגשת התלונה ללשכת עורכי הדין. לשיטתו, הנתבע נקט בהליך סרק זה משיקולים זרים; ההליך הכתים את תיקו הנקי בלשכת עורכי הדין וגרם לו נזק בלתי הפיך. לצורך כך, די בצירוף התלונה.

13.עם זאת, התובע מוסיף וטוען, כי בתלונה, הנתבע "מצטט ביטויים תוך פרשנות מוטעית/מטעה ועוד "משפץ" אותם לתלונה בפני ועדת האתיקה..." (סעיף 28). לשיטת התובע, כל הטענות המועלות בתלונה אינן נכונות וכל הביטויים בהם השתמש הנתבע מהווים ביטויים מעליבים.

14.על פניו, ניתן היה להסתפק בכך, אך בענייננו, אין המדובר בפרסום "קצר ומתוחם", אלא בתלונה בת 8 עמודים. גם בפניית התובע מיום 8.6.16, אין הפניה לביטויים ספציפיים.

אמנם, בתגובתו (סעיף 7), ניסה התובע לפרט את הביטויים המופיעים בתלונה ומהווים, לשיטתו, הוצאת דיבה, אך גם כאן לא הובאו הדברים במדויק.