ת"א 46315-11-15 עאסליה למסחר כללי ותובלה בע"מ ואח' נ' סלימאן ואח'

1.ביום 22.11.2015 הגישו התובעים נגד הנתבעים תביעה כספית על סך כ- 2.8 מיליון ₪. בכתב התביעה טענו התובעים, כי במסגרת היחסים העסקיים בין התובעת מס' 1 (להלן: "התובעת") לנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת") הזרימה התובעת לנתבעת כספים והעמידה לה הלוואה, שבגינה היא נותרה חייבת לה סכום של 1,257,762 ₪. לצורך פירעון הלוואה זו חתמה הנתבעת על הסכם שלפיו היא התחייבה לפרוע את החוב בתשלומים חודשיים על סך 50,000 ₪. הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה על פי ההסכם ונותרה חייבת לה סכום ההלוואה. בנוסף נותרה הנתבעת חייבת לתובעת סכום של כ- 1,200,000 ₪ בגין אספקת שירותים ומכירת ציוד שהתמורה בגינם לא שולמה. התובע מס' 2 (להלן: "התובע") טען, כי הנתבעת נותרה חייבת לו סכום של 300,000 ₪, שמקורו בהלוואה שהוא העמיד לטובתה מכספו הפרטי.

לתמיכה בטענות אלה צירפו התובעים לבקשה ולכתב התביעה מסמכים רבים, לרבות הסכמי ההלוואה עליהם חתומה לכאורה הנתבעת, לוחות סילוקין של ההלוואות, כרטסת הנהלת חשבונות שעל פי הנטען הוסכם כי היא תהווה ראיה לאמיתות תוכנה באשר לחובה של הנתבעת, צילומי צ'קים ששולמו לנתבעת ועוד.

2.על סמך הנטען בבקשה ניתן על ידי ביום 23.11.2015 צו עיקול, וזאת לאחר ששוכנעתי, כי מתמלאים, לכאורה, התנאים למתן צו עיקול זמני.

3.המבקשת לא הגישה בקשה לביטול צו העיקול במועד הקבוע בתקנות, קרי בתוך 30 ימים ממועד מתן הצו (תקנה 367(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984), ורק ביום 20.1.2016, קרי בחלוף כחודשיים ממועד מתן הצו הוגשה בקשה זו לעיון מחדש. בבקשה לעיון מחדש טוענים הנתבעים, כי הם אינם חייבים למשיבים סכום כלשהו, אין כל חשש להכבדה קיימת או עתידית על ביצוע פסק הדין, וכי צו העיקול מגביל מאוד את פעילותה הכלכלית של המבקשת מבלי שיש כל הצדקה לכך. מאחר שאף אחד מהתנאים להטלת עיקול זמני אינו מתקיים, מן הדין לבטל את הצו.

4.בהחלטה שניתנה על ידי ביום 18.2.2016 דחיתי את הבקשה מהטעם, כי הנתבעים לא הצביעו על שינוי נסיבות או עובדה חדשה שלא הייתה ידועה להם בעת מתן צו העיקול, וכי את הטענות שהם פירטו בבקשה לעיון מחדש היו צריכים לעלות במסגרת בקשה לביטול הצו, שהיו צריכים להגיש במסגרת הזמן שתקנות סדר הדין האזרחי קובעות. עוד קבעתי באותה החלטה, כי המועד להגשת בקשה לביטול צו עיקול הינו מועד הקבוע בחיקוק ועל כן, לצורך הארכת המועד היה על הנתבעים להוכיח קיומם של טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת המועד. מאחר שהנתבעים הבינו כי טעם מיוחד כאמור לא נמצא, הם ניסו לעקוף את מגבלת הזמן בדרך של הגשת בקשה לעיון מחדש.

5.הנתבעים הגישו ערעור על ההחלטה הנ"ל. בפסק דין מיום 24.3.2015 קיבל כב' הנשיא את הערעור במובן זה שהדיון הוחזר אליי על מנת לדון בחלופה השלישית שהעלו הנתבעים לעיון מחדש בצו העיקול ושלפיה מוסמך בית המשפט לעיין מחדש בהחלטתו "אם ראה כי מלכתחילה לא הייתה הצדקה למתן הצו". כב' הנשיא סבר, כי חלופה זו לא נידונה באותה החלטה ועל כן, מן הראוי שהדיון יוחזר לרשם לצורך השלמת ההחלטה בעניין זה.

6.דין הבקשה לעיון מחדש להידחות מאחר שגם החלופה השלישית שלפיה מוסמך בית המשפט לעיין מחדש בהחלטתו "אם ראה כי מלכתחילה לא הייתה הצדקה למתן הצו" אינה מתקיימת במקרה דנן. הכלל הוא שבעל דין המבקש לבטל צו עיקול שניתן בעניינו, עליו להגיש בקשה לביטול הצו בתוך 30 ימים מקבלת הצו, ואין הוא רשאי להגיש בקשה לעיון מחדש בטענות שיכול היה להעלות במסגרת הבקשה לביטול הצו. החלופה השלישית הקבועה בתקנה 367 לתקנות סדר הדין האזרחי לא נועדה לאפשר לבעל הדין לעקוף את מגבלת הזמן שקבע מחוקק המשנה, ולא נועדה לאפשר תקיפת הצו על בסיס טענות, עובדות ומסמכים חדשים שלא עמדו בפני בית המשפט בעת מתן הצו. מתן אפשרות כאמור תפתח פתח להגשת בקשה לביטול הצו בכל עת ומכל טעם, ותרוקן מתוכן את מגבלת 30 הימים הקבועה בתקנות וכן את התנאים לעיון מחדש, שלפיהן על המבקש להצביע על נסיבות או עובדות חדשות שלא היו ידועות לו בעת מתן הצו המקורי.