שפייזמן ואח' נ' דלתא קפיטל גרופ בע"מ ואח'

1.המשיבים הגישו נגד חברת "דלתא קפיטל גרופ" בע"מ ונגד מנהלה המבקש תביעה כספית לסך של 1,972,780 ₪.

בתמצית, עניינה של התביעה בהלוואה שהמשיבים נטלו מחברת "דלתא קפיטל גרופ" בע"מ ובהליכי המימוש שננקטו נגדם בטענה שלא עמדו בתנאי הפירעון. המשיבים טוענים כי יש לחייב את המבקש ואת החברה בפיצוי ובהחזרים כספיים.

2.בכתב התביעה נטען לעילות תביעה מגוונות - הפרת חוזה, הפרת חובת תום הלב, תרמית, עושק, עשיית עושר ולא במשפט ועוד. נגד המבקש נטען כי ערך את הסכם ההלוואה בניגוד להוראות החוק, הגיש תצהיר שיקרי ללשכת ההוצל"פ, הפר חובות חקוקות ופעל במרמה.

3.לפניי בקשת המבקש לחייב את המשיבים בערובה להוצאות.

4.עיינתי בבקשה ובתגובה.

דיון והכרעה

5.תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, קובעת כך:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

6.בהיעדר קריטריונים בתקנה עצמה, נקבע בפסיקה כי תובע לא יחויב בהפקדת ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד וכי חיוב שכזה ייקבע במקרים נדירים. כך בהחלטה בעניין רע"א 6353/12 יובל אברהם נגד טל יגרמן ואח', (פורסם במאגרים - 16/1/13):

"הלכה היא כי, ככלל, אין להתנות את זכותו של תובע להביא את עניינו לבירור לפני ערכאות שיפוטיות בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות הנתבע אלא במקרים נדירים ובנסיבות חריגות, וכי אין לחייב תובע במתן ערובה להוצאות הנתבע מחמת עוניו בלבד; עקרון זה נובע מחשיבותה של זכות הגישה לערכאות שהיא זכות חוקתית".