מ' נ' ט.ב.ב. אקספרס בע"מ ואח'

המדובר בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע, יליד 13/7/87, בתאונת עבודה שארעה ביום 18/10/12 עת עבד בבית מלון (הנתבעת מס' 2) לשם נשלח על ידי חב' לאספקת כוח אדם (הנתבעת מס' 1).

הצדדים לא הגיעו למוצא מוסכם בתיק זה. נשמעו ראיות הצדדים אשר הצטמצמו לשמיעת עדות התובע בלבד. הוגשו סיכומים בכתב והתיק הונח בפניי להכרעה.

התובע הינו פליט מאריתראה, נכנס לארץ ביום 3/11/11. ביום 18/10/12 עבד באותו יום בבית מלון קראון פלאזה עד השעה 11:00, ואז הורתה לו האחראית עליו לעבור לעבוד במלון מרידיאן, בספא. בסמוך לשעה 15:30 ולאחר שהחליף בגדים, הודיע התובע לאחראית עליו כי אין נעליים מתאימות לעבודה. בתשובה נאמר לו לגשת לבית המלון ושם ימצא נעליים מתאימות לעבודתו. התובע הגיע לבית המלון מרידיאן וסיפקו לו נעלי גומי שלא תאמו את מידת רגליו (היו קטנות וגם לא מתאימות). חרף זאת, נאלץ התובע לנעול אותן על מנת למלא את הדרוש ממנו בעבודתו. על הרצפה באזור הספא היו מים, ותוך כדי הליכתו של התובע להביא עגלה (עליה מניחים מגבות) הוא החליק, נפל ושבר את יד שמאל.

כפי שציינתי לעיל, התובע העיד ולא הביא עדים. מנגד, לא הובאו עדים כלשהם מטעם הנתבעות. קיימת בפניי תרשומת שערכתי בזמן אמת (במהלך שמיעת עדותו של התובע) ובה רשמתי לעצמי בהדגשה כי התובע עשה עלי רושם "אמין מאוד" בכל הקשור לנסיבות פגיעתו. אמנם מדובר בעדות יחידה של בעל דין, אך אני נותן אמון מלא באמיתות תוכן העדות הנ"ל.

אמנם הועלו טענות מפי ב"כ הנתבעות לקיומן של "חסרים" בגרסה העובדתית שמסר התובע בהזדמנויות שונות ואף הפנתה בסיכומיה למספר סתירות – אך לאחר בחינה של כל הטענות הנ"ל לא מצאתי שיש בהן כדי לכרסם בגרסת התובע לעניין נסיבות אירוע התאונה. בל נשכח כי מדובר בפליט מאריתראה שנכנס לארץ בסוף שנת 2011 והתאונה ארעה בחלוף פחות משנה מאז כניסתו לארץ.

הנסיבות שהוכחו בפניי מקימות אחריות בנזיקין, מבלי להטיל אשם תורם כלשהו על התובע. החובה המוטלת על המעביד לספק כלי עבודה וכן בגדי עבודה לרבות נעליים (במקרה הנוכחי) לא קוימה וכתוצאה מכך החליק התובע ושבר את ידו.

אמנם התובע פנה יום למחרת האירוע לטיפול רפואי, אך אין מחלוקת כי כתוצאה מהנפילה אובחן שבר ביד שמאל וידו גובסה למשך 3 חודשים והיה בתקופת אי כושר מוחלטת מעל חצי שנה.

על פי תלוש שכר של התובע המתייחס לחודש 9/12 (דהיינו חודש לפני התאונה) ניתן לראות כי השתכרותו של התובע הייתה כ – 5,500 ₪. סכום זה מבטא, לטעמי, באופן סביר את ההשתכרות שלפיה יש לחשב את הפסדי השכר.

יש לציין כי תביעתו של התובע למל"ל הוכרה ושולמו לו דמי פגיעה ולא נקבעה נכות צמיתה. סה"כ הסכומים ששולמו לתובע מהמל"ל עומדים על 6,400 ₪.