ת"א 46284-09-14 גוהר ואח' נ' צוקרמן ואח'

בפני בקשה מטעם התובעת לפיצול סעדים, כך שתחילה תידון סוגיית עצם פלישת הנתבעים למקרקעי התובעת וסילוק ידם, ואולם, תשמר זכותה של התובעת לתבוע דמי שימוש ראויים בשלב מאוחר יותר בתביעה אחרת שתוגש על ידה.

אקדים אחרית לראשית, לאחר שבחנתי את טענותיהם של הצדדים הנני מוצאת להיעתר לבקשה וזאת, במיוחד הואיל והנני סבורה כי כל אחת מהתביעות- דהיינו התביעה לסילוק יד והתביעה לדמי שימוש מושתתת על עילה תביעה אחרת ומשכך, אין תחולה, במקרה בפני לתקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד – 1984 אשר בהתאם לה יש לתבוע את כלל הסעדים הנובעים מעילה אחת במסגרת תביעה אחת.

להלן יפורטו טעמי:

ראשית, במרכז הדיון והמחלוקת בין הצדדים - שאלת פרשנות המונח "עילת תביעה" לצורך סוגיית פיצול הסעדים הקבועה בתקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 אשר קובעת בזו הלשון:

"מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כן כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו".

בהקשר לפרשנות המינוח "עילה" אפתח ואציין כי עמדת הפסיקה הנה שהמבחן להגדרת 'העילה' לצורכי תקנה 45 הינו מבחן רחב וחורג מעבר למשמעותה הרגילה. השיקול המנחה לצורך הרחבת ההגדרה נובע מהצורך שלא להטריד את הנתבע בתביעות רבות בשל אותו מעשה (ר' ספרו של המלומד גורן סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית בעמ' 102).

על אף האמור, סוגיית פיצול סעדי פינוי ודמי שימוש באופן ספציפי, נדונה ברע"א 1156/02 – ח'יר נ' לידאי, פ"ד נז (3) 949 במסגרת פרשה זו התיר בית המשפט השלום, פיצול סעדים ואילו בית המשפט המחוזי ביטל את הרשות לפיצול סעדים. בית המשפט העליון פסק לעניין פיצול הסעדים כי:

"דומה כי בפרשה שלפנינו לא מדובר בשני סעדים אלא בשתי עילות תביעה נפרדות: האחת, הרשות שניתנה למבקשים להתגורר בנכס בוטלה ולפיכך עליהם לפנותו; השנייה, זכותו של המשיב לקבל דמי שימוש ראויים עבור החזקתם של המבקשים בנכס מיום ביטול הרשות ועד פינוי הנכס, שיסודותיה נטועים בדיני עשיית עושר ולא במשפט. יודגש כי העילה האחרונה, המבוססת על פסק הדין לסילוק יד, טרם התגבשה בעת הגשת התביעה, והרי המבקשים טרם פינו את הנכס."

דברים ברורים אלה יפים אף לענייננו, שכן בתובענה המונחת בפני, עותרת התובעת לפינוי וסילוק ידם של הנתבעים מהמקרקעין נשוא המחלוקת והינה עותרת לרשות להגיש תביעה בגין דמי שימוש ראויים הנובעים מיסודותיה בדיני עשיית עושר בתביעה נפרדת. הווה אומר, אין בפנינו זהות עילות על אף הפרשנות הרחבה שיש ליתן למונח זה לצורך תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי.

על כן, המקרה בפני כמוהו כפרשת ח'יר האמורה לעיל.

מכאן הנני קובעת כי אין צורך בבקשה לפיצול סעדים שעה שאין בפנינו סעדים אחדים הנובעים מאותה עילה אלא שתי עילות שונות והתובעת רשאית לתבוע בעתיד דמי שימוש ראויים כפי שביקשה. לשם הזהירות בלבד- הנני מתירה פיצול סעדים וזאת, בנסיבות בהן ממילא יתגבשו במלואם העובדות הנדרשות לתובעת לשם הגשת תביעתה בגין דמי שימוש ובכלל זה פרק הזמן בו פלשו הנתבעים כביכול לשטחה- רק בסיום ההליך המורה על פינוי.

נושא ההוצאות יובא לידי ביטוי בסיום ההליך.

ניתנה היום, כ"ד אב תשע"ו, 28 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.