ת"א 46274-09-13 . מספר בקשה:34

1.הבקשה המונחת בפני היא לדחיית על הסף של חלקים בתביעה זאת בהתייחס לעילת התביעה ולסעד שהתבקשו בסעיפים 27-30 ובפסקה ראשונה של סעיף 83 לכתב התביעה המתוקן בגין מניעת שימוש בשערים שהיה על הנתבעת 1 (להלן-"הנציגות") להקים לפי פסק דינו של כב' המפקח על בתים משותפים מיום 30.11.05 בתיק 16/05 (להלן – " פסק דין המפקח", נספח ז' לכתב התביעה).

2.הנתבעות 2-3 (להלן – "המבקשות") טוענות כי פסק דינו של המפקח אשר הורה לנציגות להקים גדר עם שלושה שערים, ניתן לאור התנהלותו של התובע שניסה לדבריהן "לעקוף ולהתחכם" (סעיף 3 לבקשה) לפסק דין קודם שניתן כבר ביום 23/12/04 ע"י כב' השופטת מ' אביב בבש"א 18212/99 ( נספח א' לבקשה , להלן-" פסק הדין של השופטת אביב") לפיו נאסר על התובע (להלן-"המשיב") לעשות שימוש בחלק של החצר המוחזק ע"י התובעות טמיר , הנתבעת 4 בהליך שפני (להלן-"טמיר").

3.המבקשות הוסיפו וטענו כי ביום 29/07/10 נתנה החלטה ע"י כב' השופט א' רובין בשלוש תביעות שנידונו במאוחד בת.א. 3891/06 (תיק מוביל) לפיה ניתן צו מניעה זמני האוסר על כניסה של המשיב לבניין דרך חצר המבקשות וטמיר ונאסרה פתיחת שער חדש בגדר הקיימת (ההחלטה צורפה כנספח ב' לבקשה, להלן - "צו המניעה").

ביום 8.8.12 ניתן פסק דין בת.א. 3891/06 ע"י כב' השופט א' רובין (להלן-"פסק הדין של השופט רובין", נספח ג' לבקשה) לפיו נאסר על המשיב לעשות שימוש ולעבור בחצרים המוחזקים בלעדית ע"י טמיר.

4.בנוסף טענו המבקשות כי בהחלטה שניתנה ביום 15.12.14 בת.א. 15139/12/14 (להלן- החלטת השופט רון" נספח ו' לבקשה) בבקשה למתן סעד זמני שהגישה טמיר כנגד המשיב למנוע ממנו להקים גדר בתוך החצר שבהחזקה בלעדית שלה נקבע כי הבקשה מיותרת לאור קיומו של מעשה בית-דין בפסק דין חלוט של כב' השופט רובין האוסר על שימוש של המשיב בחצר של טמיר. בהחלטה גם נקבע כי ההחזקה של טמיר בחצר היא חזקת שימוש ייחודית לפי פסק דינו של השופט רובין ופסק הדין של השופטת אביב. גבולות החצרות נקבעו כבר ואף נקבע כי החלק בחצר בחצרה של טמיר הוא בשימוש ייחודי שלה (סעיף 4 להחלטה). לפיכך נקבע שאין צורך במתן סעד זמני המונע ביצוע עבודות ע"י המשיב בחצרה ונקבע גם כי בידי טמיר לנקוט בהליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט כנגד המשיב (סעיף 3 להחלטה). המשיב הגיש גם הוא לאחרונה בקשה לסעד זמני שיאסור על טמיר למנוע ממנו מעבר דרך חצרה ובהחלטה שנתן כב' השופט א' רון ביום 22/01/15 נדחתה הבקשה לאור קיומו של מעשה בית דין בהפנייה לנימוקים שניתנו כבר בהחלטה בבקשתה של טמיר באותו תיק (החלטה בבקשת המשיב , צורפה כנספח י' לבקשה).

5.בנסיבות אלו טוענות המבקשות כי קיים מעשה בית-דין בפסקי הדין של כב' השופטים מ' אביב וא' רובין כפי שנקבע שוב בהחלטות שנתן כב' השופט רון , לפיהן נמנע מהמשיב לעבור בחצרים המוחזקים על ידן וע"י טמיר. לפיכך, אין למשיב זכות לעשות שימוש בשערים שכב' המפקח ציווה על הנציגות להקימם ונמנע ממנו לעבור או לעשות שימוש בחצרים אליהם מובילים השערים נשוא פסק דינו של כב' המפקח.

6. המבקשות טענו כי פסק דין המפקח ניתן בהעדר הגנה לאחר שהמשיב הציג מצג שווא בפני כב' המפקח בנוגע להמצאת התביעה לנציגות מבלי שגילה את אוזנו של המפקח כי הוא עצמו משמש כאחד מנציגי הבית המשותף ולאחר שהטעה את נציגה של הנתבעת 5 ,המנוחה הלנר , כי כל שעליו לעשות עם המצאת התביעה לידיו הוא לחתום על ההמצאה בלבד.

7.לאור זאת בקשו המבקשים לדחות על הסף את הטענות והסעדים בנוגע למניעת שימוש בשער.

8. המשיב בתגובתו לבקשה תהה מדוע הוגשה הבקשה ע"י המבקשות דווקא, שעה שההחלטות שניתנו ע"י כב' השופט רון הן ביריבות בינו ובין טמיר מבלי שהאחרונה עתרה לסילוק על הסף.

לגוף הדברים נטען כי פסק הדין של כב' השופט רובין ניתן באוגוסט 2012 ואילו התביעה היא לנזקיו לתקופה החל מחודש מאי 2010 עד מועד פסק הדין של השופט רובין.