ת"א 46267-03-13 מילי - חדרה (91) בע"מ נ' תם ואח'

1.פסק דין זה ניתן לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984. במסגרת זו הסמיכו הצדדים את בית המשפט לפסוק לתובעת סכום בגבולות שבין 74,635 ₪ לבין 101,775 ₪, אשר ישולם במספר תשלומים שבין 6 ל- 10, בהתאם להחלטת בית המשפט.

2.עסקינן בתביעה כספית על רקע עבודות בניה שבוצעה ע"י התובעת עבור הנתבעים. לטענת התובעת הנתבעים נותרו חייבים לה 123,319 ₪, לפני תוספת ריבית הסכמית.

3.המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשלוש סוגיות. האחת נגעה לטענת הנתבעים לחיוב יתר אותו ביצעה התובעת. השניה נגעה לטענת הנתבעים לקיום ליקויים בדירה, עקב העבודות שבוצעו ע"י התובעת. השלישית נגעה לטענת הנתבעים לאיחור של כשלושה חודשים בהשלמת העבודה.

4.בדיון שהתקיים ביום 12.1.15 סיכומו הצדדים את טענותיהם בעל פה.

5.לטענת התובעת, העבודה בוצעה על ידה על הצד הטוב ביותר. לשיטתה, ההסכם עם הנתבעים נחתם ב- 15.8.11, ההתחייבות היתה להשלמת העבודה בתוך 90 ימים עם אפשרות לארכה של 14 ימים, והעבודה הושלמה בסוף דצמבר 2011, כך שלא חל איחור בנדון. באשר לטענת בעניין הליקויים, טענה התובעת כי ליקויים עליהם דיווחו הנתבעים לאחר השלמת העבודה תוקנו על ידם, ואילו חוות דעת עליה מסתמכים הנתבעים נגעה לליקויים בגין עבודות שבוצעו ע"י קבלן קודם, שהתחיל בביצוע העבודות בטרם נכנסה התובעת לתמונה. עוד נטען בהקשר זה כי הנתבעים מכרו את הדירה לאחרים, וכלל לא הוכיחו שנגרם להם נזק כתוצאה מהליקויים הנטענים. באשר לטענה לחיוב יתר, נטען ע"י התובעת כי טענת התובעים בנדון היא שגויה מיסודה, הואיל והיא מתעלמת מהצעת מחיר מתוקנת אשר היוותה את הבסיס לפיו נקבעה התמורה. משכך ביקשה התובעת לפסוק לה את הגבול העליון עליו הוסכם.

6.לטענת הנתבעים, הדירה נמסרה להם באיחור של כשלושה חודשים, וזאת בתחילת ינואר 2012, כאשר גם אז העבודה טרם הושלמה כדבעי. נטען כי ההסכם עם התובעת נחתם במועד מוקדם יותר מהתאריך המופיע עליו, כאשר העבודה אמורה היתה להסתיים בחודש ספטמבר 2011. נטען כי בשל האיחור בהשלמת העבודה, נאלצו הנתבעים להאריך את תקופת השכירות של דירה אותה שכרו עד להשלמת העבודות. באשר לטיב העבודות, נטען כי דובר בעבודות לקויות, אשר תיקונם הצריך עבודה בשווי עשרות אלפי שקלים, בהתאם לחוות דעת מומחה אליו פנו התובעים. עוד נטען כי הנתבעים נאלצו למכור את ביתם לצד שלישי בהפסד ניכר, וזאת אף לאחר שהוציאו מכיסם סך של 50,000 ₪ לתיקון ליקויים שנגרמו ע"י התובעת. באשר לחיוב היתר, נטען כי התובעת חייבה אותם בגין עבודות שכלל לא בוצעו, בהיקף של כ- 41,000 ₪. הנתבעים ביקשו שייפסק לתובעת הגבול התחתון עליו הוסכם.

7.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, ועיינתי במסמכים שהוגשו על ידם, לרבות תצהירי עדות ראשית על נספחיהם, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סכום כולל של 90,000 ₪ (תשעים אלף ₪). הסכום ישולם בתשעה תשלומים שווים ורצופים, החל מיום 15.2.15 ובכל 15 לחודש שלאחר מכן. עד ליום 8.2.15 יעבירו הנתבעים לתובעת, באמצעות בא כוחה, תשע המחאות משוכות על ידי מי מהם, בסך של 10,000 ₪ כל אחת, אשר זמן פרעונם תואם את מועדי התשלומים כפי שקבעתי לעיל. אי פרעון אחד התשלומים במועד יעמיד את מלוא יתרת החוב לפרעון מיידי, אך איחור של עד 7 ימים בביצוע תשלום לא ייחשב לצורך כך.

8.המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.