ת"א 46127-03-11 ט' ק' נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ

לפני בקשת הנתבעת למינוי מומחה רפואי נוסף בתחום הנפשי.

התובענה הוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגע תאונות דרכים. ביום 23.2.05 היה התובע, יליד 1974, מעורב בתאונת דרכים כאשר רכב צד ג' התנגש בחלקו האחורי של הרכב בו נהג. לטענת התובע כתוצאה מהתאונה הוא החל סובל בין היתר ממצב נפשי ירוד, הפרעות שינה, חרדות ומצב דיכאוני והופנה לטיפול פסיכיאטרי. ביום 29.8.05 היה התובע מעורב בתאונת דרכים נוספת כאשר רכב צד ג' התנגש בחלקו האחורי של הרכב בו נהג. כתוצאה מהתאונה נחבל התובע בצוואר ובגב. לטענתו פגיעות אלו הובילו להחמרה במצב הרפואי ממנו סבל עובר לתאונה, ואשר נגרם כתוצאה ממעורבותו בתאונה הראשונה. ביום 22.1.09, כארבע שנים ממועד התאונות, אושפז התובע במחלקה הנוירולוגית בביה"ח וולפסון בשל אירוע של "שיתוק פתאומי בגפיים משמאל".

בהמשך, אשפוזים, ניסיונות שיקום, טיפולים וכיו"ב שעבר התובע לא הועילו. נקבע כי אין לשלול שמדובר בתגובה רגשית מורכבת עם מרכיב של תגובה קונברסית. התובע נותר ללא תחושה ברגלו השמאלית כשהוא מרותק לכיסא הגלגלים.

מטעם בית המשפט מונו 3 מומחים לקביעת נכותו של התובע. המומחה בתחום האורטופדי פרופ' מיכאל סודרי קבע כי לתובע נכות בשיעור של 15% בעמ"ש מותני לפי ס' 37(7)א-ב. המומחה קבע כי שליש מהנכות יש לשייך למצב קודם, שליש לתאונה הראשונה ושליש לתאונה השניה. דר' בלה גרוס המומחית מטעם בית המשפט בתחום הנוירולוגי קבעה בחוות דעתה מיום 2.7.12 כי כתוצאה מהתאונות לא נותרה לתובע נכות בתחום הנוירולוגי. דר' אמיר בן אפרים המומחה מטעם בית המשפט בתחום הנפשי קבע בחוות דעתו מיום 1.5.13 כי בשנת 2009 פיתח התובע הפרעה קונברסית המתבטאת בשיתוק הגפה השמאלית התחתונה, אשר הוערכה על יד המומחה בשיעור של 50% לפי 34(ב)5, לצמיתות. המומחה קבע כי 2/3 מהנכות יש לייחס לאירועי תאונות הדרכים ושליש למצב נפשי קודם.

למומחה בתחום הנפשי לא נשלחו שאלות הבהרה מטעם הצדדים. במסגרת ישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 10.2.15 לאחר שנחקר המומחה באריכות על חוות דעתו, בסיום ישיבת ההוכחות הודיע ב"כ הנתבעת על כוונתו להגיש בקשה למינוי מומחה נוסף בתחום הנפשי וביום 8.3.15 הוגשה הבקשה שלפני.

בבקשתה טוענת הנתבעת להעדר קשר סיבתי בין התאונות להופעת הקונברסיה. לטענתה הקונברסיה אמורה להתפתח בסמוך למועד התאונה, זאת בעוד שבעניינו של התובע חלפו מספר שנים ממועד התאונות עד להופעת ההפרעה הקונברסית. לטענתה כעולה מחוות דעת המומחה בתחום הנפשי ומחקירתו עולות תמיהות לגבי הקשר הסיבתי בין התאונות לבין ההפרעה הקונברסית. עוד מציינת הנתבעת כי כעולה מחומר הראיות, כיום התובע מתגורר לבדו ללא שנערך כל שינוי או התאמה בביתו, דבר אשר אף הוא מעלה ספקות. לטענתה, המומחה בתחום הנפשי לא שקלל בחוות דעתו את מלוא הנתונים הדרושים ובנסיבות קיימת הצדקה למנות מומחה נוסף על מנת שזה יבחן את האמור בחוות הדעת. לטענתה, נוכח תשובות המומחה קיימות השקפות רפואיות שונות ויכול ומומחה אחר יעריך בצורה שונה את טענותיו של התובע ויגיע למסקנות שונות.

התובע טוען כי יש לדחות את הבקשה על הסף תוך חיוב הנתבע בהוצאות הבקשה. לטענתו הבקשה הוגשה ללא כל יסוד או בסיס, לאחר תום שמיעת הראיות וכניסיון טקטי בלבד להשפיע על דעתו של בית המשפט והמומחה מטעמו. לטענתו, חוות דעת המומחה בתחום הנפשי הייתה מקצועית, קוהרנטית וללא רבב והעובדה כי המומחה לא עמד בצפיות הנתבעת ותשובותיו ודעתו המקצועית לא הייתה נוחה לנתבעת, אינה יכולה לשמש לה כעילה לבקשה למינוי מומחה רפואי נוסף. לטענתו הבקשה אינה עומדת בקנה אחד עם המתווה הנורמטיבי שקבע בית המשפט העליון לצורך מינוי מומחה רפואי נוסף באותו תחום. לטענת התובע, המומחה מטעם בית המשפט בתחום הנפשי סיפק תשובות טובות לשאלות הרפואיות שהוצגו לו בתחום מומחיותו ובית המשפט יכול להגיע להחלטה מושכלת בשאלות אלו המונחות לפתחו, לפי חוות הדעת והעדות שבע"פ. לטענתו ככל שלנתבעת טענות כנגד חוות הדעת, עליה להעלותן במסגרת הסיכומים.

דיון:

בתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, מינוי מומחים רפואיים נתון בידי בית המשפט. בכל מקרה שעשוי להיגרם עוול על ידי אי מינוי מומחה רפואי, אפילו מומחה רפואי נוסף, נתונה בידי בית המשפט הסמכות למנוע עוול כזה. מינוי מומחה נוסף יכול שייעשה גם בכל אותם מקרים בהם מתעוררים בלב השופט ספקות באשר ליכולתו להכריע בתיק על סמך חוות הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על ידו

ראה ברעא 337/02 - רונית מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בעמ ואח', פד נו(4), 673(13/03/2002).