ת"א 46093-02-10 פריז ואח' נ' הימנותא בע"מ ואח'

במוקד המחלוקת בין הצדדים, ניצבת השאלה האם קיימת לתובע זכות במקרקעין הרשומים על שם הנתבעת.

1.התובע הגיש תביעה כספית כנגד הנתבעת, בעתירה לחייבה בתשלום סכום של 2 מיליון ₪. התבקשתי לקבוע כי קיימת לתובע זכות חכירה לדורות במקרקעין בשטח של 385 מ"ר, או במכפלת שטח זה כאחת מגרסאות התובע, המהווים חלק מחלקות 12 ו- 13 בגוש 8731 בשכונת "עמליה" בעיר נתניה (להלן: "הנכס"). בגין זכות חכירה נטענת זו, התבקשתי לחייב את הנתבעת לפצות את התובע בסכום התביעה כפי שהגיש.

2.מנגד, הנתבעת טוענת כי לתובע אין כל זכות בנכס וכי היא הבעלים שלו מבראשית, עוד בטרם הוסדר שטח המקרקעין בו הוא מצוי לכאורה.

הנתבעת הגישה הודעת צד ג' כנגד רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י") ועמידר החברה העירונית לשיכון בישראל (להלן: "עמידר"), בטענה כי ככל שייקבע שיש לתובע זכויות כלשהן בנכס, תחול על צדדי ג' החובה לשפותה ולפצותה בהתאם. צדדי ג' מכחישים את מעורבותם במחלוקת. לגרסת עמידר, לכל היותר היא אמונה על רישום זכויות ואין זה מעניינה לבחון את הבעלות בנכס, למעט קבלת הסכמת הבעלים לרישום. לגרסת רמ"י, רישום הזכויות הנטענות מעולם לא הובא לפתחה והיא אינה מעורבת בסכסוך מושא התובענה.

3.תוך כדי ניהול ההליך, התובעת המקורית - הגב' אואסי ז"ל, אמו של התובע, הלכה לעולמה (להלן: "המנוחה") ובנעליה נכנס בנה - מר אפרים פריג', כתובע.

רקע, עובדות שאינן במחלוקת

4.עסקינן בשטח מקרקעין המצוי בחלקה במזרחי של העיר נתניה, אשר עד לשנת 1999, היה ידוע כגוש 8006 חלקה 7 וכיום, לאחר הסדרתו, מוכר כשכונת המגורים "עמליה" בעיר (להלן: "המקרקעין המקורי").

5.במהלך שנות ה- 50 יזמה המדינה את תכנית נת/380, להקמת שיכון עובדים על המקרקעין המקורי (להלן: "התכנית הראשונה"). באותה תקופה, החזיקו במקרקעין המקורי רשות הפיתוח בשטח של 254,785 מ"ר והנתבעת בשטח של 50,657 מ"ר. עם חקיקת חוק מנהל מקרקעי ישראל תש"ך-1960, הועבר המקרקעין המקורי לניהול רמ"י, שמינתה את עמידר לטפל בעבורה בהעברת זכויות למשתכנים זכאים, לרישום רלוונטי ולטיפול שוטף.