ר' נ' כלל חב' לביטוח בע"מ

לפניי בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחום א.א.ג מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

יצויין כי כבר מונה מומחה בתיק בתחום האורטופדיה כשנקבע שיחווה דעתו בשאלת הצורך במינוי מומחה בתחום הנוירולוגיה.

לטענת התובע, מתקיימים בעניינו ראשית הראיה והקשר הסיבתי הנדרשים לצורך מינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט.

הנתבעת מתנגדת לבקשה.

בבקשות מסוג זה נוקט ביהמ"ש בגישה ליברלית ונוהג להסתפק בראשית ראיה לעניין קיום נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. זאת, בשים לב לכך שמינוי מומחה רפואי הינו הדרך היחידה העומדת לתובע להוכחת טענותיו שברפואה, שכן מנוע הוא מלהציג לביהמ"ש חוו"ד של המומחים הרפואיים מטעמו.

לעניין זה ראו, בין היתר, בע"א 1338/90 שיק נ' מטלון (פורסם במאגרים) :

"...על פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986, אין עומדת לנפגע בתאונת דרכים האפשרות להוכיח את טענותיו בעניין שברפואה על ידי הבאת ראיות מטעמו. הדרך העומדת לפניו היא לבקש מינוי מומחה או מומחים רפואיים. דחיית בקשתו למינוי כזה יש בה, על כן, כדי לסגור בפניו את הדרך להוכיח שנותר עם מום או נכות כתוצאה מהתאונה, או כל עניין אחר רפואי. בנסיבות אלה, אין מקום לדחות בקשה למינוי מומחים רפואיים, כשקיימת ראשית ראיה לאפשרות קיומה של נכות עקב תאונה".

לאחר העיון בבקשה על צרופותיה, נחה דעתי בדבר ראשית ראיה לקיום נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה והצורך במינוי מומחה רפואי לקביעת שיעור נכות זו בתחום הא.א.ג.