ת"א 45965-06-12 המומחים להטבות לעובדים,בנפיט בע"מ נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ

 ספטמבר 2004 פורסמו מסקנות הצוות הבינמשרדי לעניין הרפורמה בשוק ההון בראשות ד"ר יוסי בכר, מנכ"ל משרד האוצר (להלן: וועדת בכר), במסגרתן הומלץ לראשונה לאפשר לבנקים לעסוק בתחום ביטוחי החיים והייעוץ הפנסיוני. לצורך יישום המסקנות נדרשה חקיקה. בנק מזרחי-טפחות בע"מ (להלן: הבנק) ביקש להיות חלוץ בתחום ולהיערך לקראת כניסה לתחומים אלו עוד טרם גובשה האסדרה (רגולציה) הנדרשת. לצורך כך התקשר הבנק עם התובעת – המומחים להטבות עובדים, בנפיט בע"מ (להלן: התובעת או בנפיט), שעסקה בייעוץ בתחום השירותים הפנסיוניים והביטוח.

הסכם ההתקשרות בין בנפיט לבנק הוא שעומד בבסיס התובענה שלפניי. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלה האם בנפיט זכאית לתמורה נוספת מעבר לזו ששילם לה הבנק עד לסיום ההסכם.

ברקע הדברים עומד הפער בין המלצות וועדת בכר, לבין החקיקה וההיתרים שניתנו בסופו של יום לבנק לעסוק בייעוץ פנסיוני ובביטוח שהיו מצומצמים מהמלצות הוועדה. יש להדגיש כי לשני הצדדים היה ברור כי לשם יישום המלצות הוועדה נדרשה חקיקה, וכן היו ערים לסעיף 1ו(1) לדוח וועדת בכר לפיו:

"הענקת הרשיון לתאגידים בנקאיים לעיסוק בתחום זה תיעשה בשים לב להתפתחות התחרות בתחום ייעוץ ומכירה של מוצרים פנסיוניים על ידי המערכת הבנקאית ובפרט - לגודלם היחסי של התאגידים הבנקאיים במערכת.".

היינו, על אף ההסתייגויות בדו"ח ועדת בכר עצמו, הצדדים, במהלך המו"מ ובכריתת ההסכם יצאו מתוך הנחה שמסקנות וועדת בכר יאומצו במלואן, והבנק יקבל היתר לעסוק במכירת מוצרי ביטוח, לרבות ביטוח פנסיוני באופן כולל גם לשכירים במסגרת מקומות העבודה, פלח המהווה את מרבית השוק הפנסיוני. פעילות כזו הייתה אמורה להפיק לבנק רווחים עצומים. בפועל הבנק קיבל, באיחור ניכר (אחרי למעלה משנתיים כשהצפי היה לשנה לכל היותר), היתר לעסוק במוצרי ביטוח פנסיוני רק בתחום משקי הבית והעצמאיים (שהצדדים מסכימים כי עומד על בין 10% ל-20% מהשוק). במצב דברים זה הכדאיות הכלכלית של העיסוק בתחום הייעוץ הפנסיוני פחתה באופן ממשי, עד כי לטענת הבנק העיסוק בתחום זה גורם לו הפסדים. כלומר, ההשקעה הרבה שהשקיע הבנק בפיתוח מערך השיווק וכניסה לתחום הביטוח לא ענתה על הציפיות. גם בנפיט, שחשבה שמדובר יהיה באחד מהפרויקטים הגדולים שלה התבדתה.

אמנם מהלך דברים זה אינו קשור במישרין להסכם, אולם, כפי שאבהיר להלן חלק מהשתלשלות העניינים, התוספות והשינויים שנערכו בהסכם, הם כתוצאה מהאיחור במתן ההיתר לבנק לעסוק בביטוח פנסיוני, ובעובדה שבסופו של יום ניתן היתר חלקי ומצומצם.

ההסכם בין הצדדים נכרת לאחר שבנפיט הגישה לבנק הצעה, ונערך מו"מ שהסתיים במסמך עקרונות. להסכם נחתמו שלוש תוספות. להלן אסקור את השתלשלות העניינים, את ההסכמים בין הצדדים, ואציג, לאורם, את השאלות שבמחלוקת.

1. מערך ההסכמות והעובדות שאינן שנויות במחלוקת

עם פרסום מסקנות וועדת בכר היה הבנק מעונין להיערך לשיווק מוצרים פנסיוניים ומוצרי ביטוח ובכך לנסות להיות החלוץ בתחום. לצורך כך פנה הבנק, ביזמת מנכ"ל הבנק דאז מר אלי יונס, לבנפיט, שעסקה בתחום. בנפיט הגישה הצעה לבנק ועל בסיסה ניהלו הצדדים מו"מ. מצד הבנק ניהל את המו"מ מר יוסי ניצני, ששימש כמנהל החטיבה לנכסי לקוחות וייעוץ בבנק (להלן: מר ניצני). מצד בנפיט ניהלו את המו"מ מנהליה ה"ה סטיוארט שפירא ומוני פלר שבשעתו היו בעלי החברה (העדים מתייחסים אליהם כאל סטו (סטיוארט שפירא) ומוני (פלר), ובתצהיר מופיע השם מוני פללר, אך בסיכומים מוני פלר, להלן: מר שפירא ומר פלר).

ביום 12.9.04 העבירה בנפיט לבנק הצעה להתקשרות שכותרתה: "ליווי הבנק בפעילות בתחום הביטוח והשירותים הפנסיוניים" (להלן: ההצעה, נספח 1 לנספחי בנפיט). בהמשך להצעה נערכו מגעים נוספים בין הצדדים, וביום 6.10.04 נחתם בין הצדדים מסמך שכותרתו: "עקרונות הסכם למתן שירותים לקבוצת הבנק בתחום פעילות הביטוח שלו" (להלן: מסמך העקרונות, נספח 2 לנספחי בנפיט). הסכם זה שיקף את עיקרי התנאים המסחריים בין הצדדים. ההסכם נחתם מייד לאחר פרסום מסקנות וועדת בכר.