ת"א 45910-02-15 קופץ ואח' נ' רוטנברג ואח'

1. המבקשים עותרים לחיוב המשיבים בהפקדת ערובה, שלא תפחת מהסך של 150,000 ₪. המבקשים מבססים טענתם במספר נימוקים - מצבם הכלכלי של המשיבים, אשר נטען כי הינו בכי רע; סכום התביעה הגבוה, מורכבותה של התביעה וסיכוייה האפסיים כביכול; ואף לנוכח הפגיעה בשמם הטוב של המבקשים, כנטען בבקשותיהם מושא ההחלטה מיום 14.6.15.

2.המשיבים מצדם מתנגדים להטלת ערובה. לשיטתם, לא הצליחו המבקשים להראות, בשלב זה של ההליך, כי סיכויי התביעה קלושים או כי מדובר בתביעת סרק, ונטען כי לפי שעה לא אלו הם פני הדברים. בנוסף, טוענים המשיבים כי לא עלה בידי המבקשים להראות ולהציג ראיות כי הם צפויים לעמוד בפני שוקת שבורה במקרה שיפסקו לטובתם הוצאות בסיום ההליך, והמבקשים אף לא ניסו להוכיח וממילא לא הצליחו להוכיח מצב כלכלי כנדרש.

3.בהחלטתי מיום 14.6.2014, הוריתי למשיבים ליתן הבהרות לעניין מצבם הכלכלי, כולל דפי חשבון מטעמם.

ההבהרה ודפי החשבון מטעמם של המשיבים, הוגשו לתיק ביום 25.6.15.

4.תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מסמיכה את בית המשפט לצוות על תובע, ובענייננו – משיבים 2-1, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע במקרים מסוימים.

תקנה זו אינה מפרטת את הקריטריונים להפעלת הסמכות המוקנית בה, ובפסיקה התגבשו מספר כללים מנחים בסוגיה זו, ואולם אין הם בגדר רשימה סגורה.

עוד נפסק כי ככלל, אין להורות על הפקדת ערובה להוצאות הנתבע, אלא במקרים חריגים בלבד ולא כדבר שבשגרה (רע"א 321/07 אלינה רבינוב גושן ואח' נ' עו"ד יורם אבי-גיא ואח' (2007)).  

5.משיבה 3 היא אישיות משפטית מסוג חברה בע"מ, ולכן חל בעניינה סעיף 353א' לחוק החברות, התשנ"ט-1999, ולפיו על חברה להפקיד ערובה להוצאות, אלא אם כן סבר בית המשפט כי הנסיבות אינן מצדיקות ביצוע ההפקדה, או שהחברה הוכיחה שיש באפשרותה לשלם ההוצאות באם תחויב בהן.

ודוק – הנטל להוכחת מצבה הכספי של החברה וסתירת החזקה בדבר חיובה בערובה, מוטל על החברה-התובעת.