ת"א 45821-06-12 מדינת ישראל נ' בוז ואח'

בקשה לפי פקודת ביזיון בימ"ש.

1. ראשית ההליכים בבקשה למתן צו מניעה זמני. המבקשת הינה המדינה באמצעות רשות מקרקעי ישראל. אין חולק שהקרקע בה מדובר (חלקה 112 גוש 18453) באדמות כפר ג'וליס הינה קרקע מינהל. החלקה כולה הינה בבעלות המינהל לרבות המגרש בו בנה המשיב 2 בית מגורים (מגרש 38/1).

2. בבקשה לצו מניעה שהוגשה ב-25/6/12, הפנתה המבקשת לתהליך של בנייה במגרש ע"י מי מן המשיבים. בשלב ראשון התבקש צו שיאסור על כל עבודת בנייה. באותו יום, 25/6/12, ניתן צו זמני במעמד צד אחד כשאסר על המשיבים להימנע מכל עבודת בנייה או שימוש במגרש, לרבות מגורים במבנה. נקבע דיון במעמד הצדדים ל-9/7/12.

3. בישיבת 9/7/12 הגיעו ב"כ הצדדים להסכמה לה ניתן תוקף של החלטה, לפיה הצו הזמני יהפוך לקבוע מבלי להודות בכל טענה, כאשר המשיבים הודיעו כי בכוונתם לפנות למינהל כדי לבחון אפשרות להסדרת הבנייה (כלומר לגליזציה שמן הסתם כרוכה הייתה בחילופי שטחים). לאור ההסדר, הפך צו המניעה לצו קבוע. עם זאת, בתביעה התבקש גם סעד של הריסה ולגביו לא הגיעו הצדדים להסדר. לפיכך ניתנה הנחייה להגשת תצהירי עדות ראשית ונקבעה ישיבה נוספת לאחר תצהירים ל-2/1/13.

4. התובעת הגישה תצהיריה אך מטעם הנתבעים, הם המשיבים לבקשה, לא באה התייצבות לדיון והם אף לא הגישו תצהירים. המבקשת ביקשה פסק דין באין התייצבות.

לבקשתה ניתן אכן פסק הדין בישיבת 2/1/13 כאשר התביעה נתמכה בתצהירים, וניתן צו המחייב הנתבעים להרוס את המבנה בתוך 90 יום. צוין כי במידה ולא יבוצע הדבר תוכל התובעת לבצע ההריסה באופן עצמאי.

5. התובעת אף הפנתה לכך (והדבר נזכר גם בגדרו של פסק הדין) כי ניתן אף צו הפסקה שיפוטי לביצוע העבודות בהליך אחר.

6. אין חולק כי הבנייה בוצעה בלא היתר ואף בלא שהוגשה בקשה להיתר. אין חולק כי מבצע הבנייה – הוא המשיב 2 – היה מודע לכך שמדובר בקרקע מינהל וכי ביצע את הבנייה מתוך הבנה כי לא עלה בידו להשיג הסכמה לחילופי שטחים. הדברים אושרו על ידו בדיון היום. הוא טען כי בפברואר 2014, היינו לאחר שניתן פסק הדין בינואר 2013, פנה הוא לעזרת ראש הראשות המקומית כדי לסייע בהסכמת המינהל שיתנו לו להמשיך בבנייה. לדבריו, בחודש 7/14 אמר לו ראש הרשות שהוא יכול להמשיך לבנות. טענה זו לא הוכחה. היא נטענה בעלמא מבלי שבא עליה תצהיר תומך של ראש הרשות המקומית. אך אף לו בא תצהיר תומך, לא היה הדבר מעלה או מוריד. התחייבות או הבטחה שלטונית צריך קודם כל שתינתן מאת בעל התפקיד המתאים ברשות, לפני שבודקים מה נפקותה. ראש הרשות המקומית אינו בעל הקרקע , אינו בעל תפקיד ברשות מקרקעי ישראל, וממילא אין הוא יכול להתחייב בשמה של המבקשת כלפי המשיב 2 או להציג מצג מחייב בשמה; מצג עליו תיתפס.

7. בישיבה היום התברר כי מבצע הבנייה הינו המשיב 2, ולא אביו, הוא המשיב 1. כך לדברי שני המשיבים, שלא נסתרו בעניין זה. לדברי המשיב 2, עלתה לו הבנייה עד כה 600 אלף ₪, מתוכם חובות של 400 אלף שנותרו כלפי קבלנים (והיוצא הוא שהוציא מכיסו 200 אלף ₪).

אין טענה כי פסק הדין לא התקבל בידם של המשיבים בזמן אמת. המשיב 2 הודה כאמור בישיבת היום, כי המשיך בבנייה והשלים אותה החל מיולי 2014, כלומר לאחר מתן צו המניעה הקבוע שניתן במעמד הצדדים, ולאחר פסה"ד. זאת עשה גם לאור קונפליקט בינו לבין משפחת ארוסתו (כיום רעייתו) לגבי מקום לגור.