ת"א 45800-10-17 שפק ואח' נ' איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ

בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענת התיישנות.

טענות הצדדים

המשיבים הגישו תביעה כנגד המבקשת לתשלום של כ – 800,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו להם לטענתם בעקבות אירוע נזילה שאירע בביתם ביום 20.09.14.

התביעה הוגשה ביום 24.10.17, היינו שלוש שנים ו – 34 יום לאחר קרות האירוע ועל כן לטענת המבקשת יש לדחותה על הסף בהתאם לסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א 1981 (להלן: "החוק") הקובע תקופת התיישנות מיוחדת של שלוש שנים לתביעות מכוח פוליסת ביטוח.

המשיבים מבקשים כי בית המשפט ידחה את הבקשה מטעמים שונים. בכל הנוגע לעילה על פי פוליסת הביטוח טוענים המשיבים כי בהתאם לסעיף 9 לחוק ההתיישנות תשי"ח 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות"), מרוץ ההתיישנות נפסק מקום בו הודה הנתבע בקיום זכות התובע. לטענת המשיבים המבקשת הודתה בזכותם כשביום 11.02.15 הופק עבורה דו"ח שמאי על פיו החלה חברת השחר לבצע תיקונים. לטענת המשיבים, דוחות השמאי לא רק אמדו את הנזקים אלא אף הכירו בכיסוי הביטוחי ויש בהם משום הודאה בכל העובדות הנדרשות לצורך ביסוס הזכות שלהם.

לחילופין טוענים המשיבים כי יש לראות בתשלום הראשון על ידי המבקשת הודאה בזכותם במובן הכרה באחריות המבקשת ובקיומו של כיסוי ביטוחי כמו גם בשאלת גובה הנזק שקבע השמאי. לטענת המשיבים, העובדה כי במכתבי המבקשת נרשמה תקופת ההתיישנות של שלוש שנים מיום קרות אירוע הביטוח אינה גורעת מן האמור מאחר שהם אינם מבקשים הכרה נוספת אלא רק את זו שניתנה בעבר.

בנוסף טוענים המשיבים כי תביעתם מבוססת גם על עילה נזיקית כתוצאה מהתנהלות רשלנית של גורמים שביצעו עבודות מטעם המבקשת ועל עילה זו חלים דיני ההתיישנות הרגילים, היינו התיישנות של שבע שנים. המשיבים צירפו לתביעתם חוות דעת שמאי (נספח 19 לכתב התביעה) בו פורטה התנהלותו הרשלנית של הקבלן שביצע שיפוצים בביתם, לרבות נזק לתכולת הבית אשר נארזה ואוחסנה בתנאים שגרמו לה נזק.

עוד טוענים המשיבים כי בהתאם לסעיף 8 לחוק ההתיישנות, יש למנות את תקופת ההתיישנות מן המועד בו נודעו לתובע העובדות המהוות את עילת התביעה, ככל שאלה נעלמו מעיניו קודם לכן מסיבות שאינן תלויות בו ולא יכול היה למנוע אותן. לטענת המשיבים, בעיית הרטיבות המתמשכת בביתם התגלתה להם רק בעקבות חוות דעת המומחים מטעמם, כשהגיעו למסקנה כי התיקון שבוצע מטעם המבקשת לא פתר את הבעיה אלא החמיר אותה.