מריסאת ע.א. עפר ופיתוח בע"מ נ' יוניברסל מוטורס ישראל בע"מ

בפני בקשה להחזר הפרש אגרה, בהתבסס על תקנה 10(ד) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "תקנות האגרות") הקובעת:

"התיר בית המשפט תיקון תובענה על דרך של הקטנת הסכום הנתבע בתובענה לסכום קצוב או של המרת הסעד הנתבע בסעד שסכום האגרה בעדו נמוך יותר, וטרם הסתיימה ישיבת קדם המשפט השני, רשאי הוא, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להורות כי יוחזר ההפרש בין סכום האגרה שנקבע על פי כתב התביעה המקורי לבין סכום האגרה שנקבע על פי כתב התביעה המתוקן, כולו או חלקו, ויחולו הוראות תקנת משנה (ב) בשינויים המחויבים."

דין הבקשה להידחות.

עסקינן בתביעה לביטול עסקה לרכישת רכב שרכשה התובעת מהנתבעת, בטענה לליקויים ברכב הנמכר שאילצו את התובעת להכניסו למוסך לשם תיקונים חוזרים ונשנים. בכתב התביעה תבעה התובעת סך של 370,856 ₪ המורכבים מהמחיר ששילמה התובעת בגין הרכב, בסך 291,856 ₪, סך של 20,000 ₪ כפיצוי לא ממוני, סך של 54,000 ₪ בגין אובדן ימי עבודה, וסך נוסף של 5,000 ₪ בגין הוצאות. בסעיף 37 לכתב התביעה טענה התובעת כי אין ביכולתה למכור את הרכב, מאחר ואין ברצונה למכור לאדם אחר רכב מלא תקלות.

במהלך הדיון בתובענה אף טענה התובעת כי נגרמו לה מאז הגשת התביעה הפסדים נוספים וכי הינה שומרת על זכותה לתובעם (סעיף 7 להודעתה מיום 6.12.15).

ביום 11.2.16 התקיים דיון מקדמי בתובענה. במהלך דיון זה הסתבר כי שבועיים לפני הדיון מכרה התובעת את הרכב. בעקבות האמור, ורק לאחר הערותיו של בית המשפט באותו דיון החליטה התובעת לשקול האם לתקן את תביעתה. בסופו של דבר תוקן כתב התביעה וסכומו הופחת לסך של 146,987 ₪. ההפרש מסכום התביעה המקורית נובע מהפחתת הרכיב של 291,856 ₪ המשקף את מחיר העיסקה לסך של 67,987 ₪ המשקף את טענת התובעת להפסד בין מחירו של רכב תקין מדגם זהה למחיר המכירה בפועל.

ככלל סכומה של אגרה נקבע על בסיס הסכום הראשוני, בגינו נפתח התיק בעת הגשתו. הפחתת סכום תביעה לאחר הגשתה אינה אמורה להביא לשינוי סכום האגרה. התפיסה הבסיסית על פי תקנות האגרות הינה כי אגרה נקבעת ביום הגשת התובענה על בסיס הערכת השירות העתידי שניתן על ידי מערכת בתי המשפט ולא בדיעבד. קיים לכך גם טעם מהותי והוא, מניעת מניפולציה של התובע בהגישו מטעמים סחטניים תביעות בסכום גבוה מאוד, כדי להטיל אימה על הנתבע, כאשר לאחר מכן יפחית התובע את התביעה לסכום ריאלי (ראה: רע"א 2623/02 סיסי עיצוב ריהוט ציבורי בע"מ נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נז (1) 717; ע"א 10537/03 מדינת ישראל נ' יש-גד תעשיות לתשתיות (1993) בע"מ, פ"ד נט (1) 642). תקנה 10(ד) לתקנות הינה בגדר חריג צר לכלל האמור, ומתירה השבת הפרש האגרה במקרה שלא התקיים עדיין קדם משפט שני, וזאת מטעמים מיוחדים שיירשמו. ויודגש, מדובר בחריג ולא בכלל ולפיכך יש לפרשו בצמצום (ראה: ת.א. (ת"א) 18906-03-15 ויסמן נ' ריקושט 3000 בע"מ [פורסם בנבו]). ההגיון הבריא מחייב לפרש חריג זה כחל במקרים בהם התובע לא יכול היה לצפות בעת הגשת התביעה את האירועים שהובילו אותו לצורך לתקן את כתב התביעה ולהפחית את סכום התביעה.

יישום שיקולים אלה לענייננו מחייב דחיית הבקשה. אין עסקינן באירועים שהינם מחוץ לשליטתה של התובעת. התובעת בחרה במודע שלא למכור את הרכב טרם הגשת התביעה, או לחילופין להעריך באמצעות מומחה את שווי הרכב הפגום לטענתה לצורך מכירתו ולתבוע את ההפרש משווי מחיר רכב תקין. לא בכדי התייחסה לכך בכתב תביעתה המקורי, וזאת בשים לב לחובת הקטנת הנזק הרובצת עליה. כעת שינתה התובעת טעמה והחליטה למכור את הרכב, ולתבוע את הפרש המחיר מערכו של רכב דומה שאינו פגום. מבלי לחוות דעה בשלב זה על פעולתה של התובעת ועל נזקיה הנטענים, מבחינת הסעדים לה הינה זכאית לטענתה על פי דיני החוזים, ברור הוא כי זה אינו המקרה להפעלתה של תקנה 10 (ד) לתקנות האגרות.

הבקשה נדחית איפוא.

משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ו תשרי תשע"ז, 28 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.