ת"א 45778-09-12 קיבוץ נווה ים נ' געפילטע - ביץ א.ל.י. בע"מ ואח'

1.בכתב התביעה שהגיש המבקש ביום 23.9.2012 נתבע סילוק יד של המשיבים ממסעדה הנמצאת בחלק ממקרקעי המבקש. בסעיף 42 לכתב התביעה צוין כי מאחר והמשיבים מוסיפים להחזיק במסעדה באופן המקים למבקש זכאות לפיצוי נוסף בגין המשך שימושם עד למועד הפינוי בפועל, הרי שטרם התגבשו הסעדים הכספיים שלו, והוא עותר להורות על פיצול סעדים, באופן שיאפשר לו לתבוע בעתיד את מלוא נזקיו הכספיים.

לאחר שביום 7.9.2015 הוגש כתב ההגנה, הגיש המבקש ביום 8.11.2015 בקשה לפיצול סעדים. בבקשה נטען, בין היתר, כי מאז הגשת כתב התביעה ועד למועד הגשת הבקשה ממשיכים המשיבים להחזיק במקרקעין ולהשתמש בהם שלא כדין, ואינם משלמים לו דמי שכירות ו/או דמי שימוש ראויים. עוד טען המבקש כי רק לאחר שיינתן פסק דין בתביעה זו ולאחר שהמשיבים יסלקו ידם מהמקרקעין ניתן יהיה לדעת מהו אורך התקופה שהם החזיקו במקרקעין ולא שילמו למבקש, ולהגיש תביעה כספית נגדם. לבקשה צורף תצהירה של מזכירת המבקש בפירוק, בו נכתב כי מאז הגשת התביעה ממשיכים המשיבים להחזיק במקרקעין מבלי לשלם עבורם.

2.המשיבים מתנגדים לבקשה. בתשובתם נטען כי הם מחזיקים כדין במסעדה וכי רצונם לשלם למבקש דמי שכירות נתקל בסירוב. לתשובה צורף תצהירו של המשיב מס' 4, בו נכתב כי הגזברית סירבה לקבל ממנו, בשם המשיבים כולם, את יתרת דמי השכירות עד ליום 31.10.2015.

3.בתשובת המבקש לתשובת המשיב הודגש כי רצון המשיבים לשלם דמי שכירות אינו מחייב את המבקש לתקן כבר בשלב זה את תביעתו ולהוסיף לה סעדים כספיים. עוד צוין כי מדובר במקרה קלאסי המצדיק היתר לפיצול סעדים, ובכל מקרה - למבקש אף תביעות כספיות הנובעות מעילה שונה מזו שביסוד תביעת הפינוי, ולפיכך הבקשה הנוכחית הוגשה ולו מטעמי זהירות בלבד.

4.על סוגיה שבפנינו אוצלות תקנות 45-44 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בית המשפט העליון הבהיר את ההלכה באשר לפיצול סעדים על-פי תקנות אלו. בע"א 1020/06 קרצר נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 13.1.2010) ובע"א 512/08 שופרסל בע"מ נ' מוחמד עבד אלקאדר ושות' בע"מ (פורסם בנבו, 16.5.2011) נקבע כי הכלל הוא שבמסגרת תביעה אחת נדרש תובע לתבוע את כל הנזקים שנגרמו לו בגין עילת תביעה מסוימת, ואם לא עשה כן הוא מנוע מלשוב ולתבוע את אשר החסיר. כאשר מדובר בסעדים שונים, רשאי תובע לבקש פיצול סעדים, אולם לא ניתן לקבל היתר לפיצול, כאשר מדובר בפיצול של אותו הסעד. כאשר מדובר בעילות נפרדות - לא נדרש היתר לפיצול סעדים. ברע"א 1156/02 חיר נ' לידאי, פ"ד נז(3) 949 (2003) נקבע כי עילה של דמי שימוש ראויים מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט הינה עילה נפרדת מעילת הפינוי וסילוק היד, ולכן אין צורך בהיתר לפיצול סעדים.

בע"א 477/68 הופמן נ' לויטל, פ"ד כב(2) 52, 56 (1969) נכתב כי הסגת גבול במקרקעין היא מעשה נזיקין נמשך, במובן זה שהיא מתחדשת מיום ליום. משום כך, ברי כי בעל מקרקעין אינו יכול לתבוע נזק עתידי, כי הרי הנתבע יכול לחדול כל רגע מהסגת הגבול. מכאן, שאם הוא ממשיך בהסגת הגבול לאחר הגשת התביעה, נוצרת בכך עילת תביעה נוספת והתובע יכול לתבוע שוב על פי תביעה שניה, וחוזר חלילה.

לאור דברים אלה, מכוח קל וחומר ניתן לתבוע בעילות שונות של סילוק יד ודמי שימוש ראויים. (עשא (מחוזי ת"א) 10-07-5668 אלום-סאן מוצרי אלומיניום בע"מ נ' רוזנברג, פסקה 14 (פורסם בנבו, 31.5.2012)).

5.בענייננו, סוגיית פיצול הסעדים כלל אינה מתעוררת. אין נדרשת הגשת בקשה לפיצול סעדים, ומלכתחילה רשאי המבקש להגיש תביעות שונות בגין עילות שונות. דרכו של המבקש להגשת תביעה לתשלום דמי שימוש או דמי שכירות לתקופה שלאחר הגשת התביעה לסילוק יד, ואף לתקופה שלפניה, אינה חסומה.