ת"א 45778-09-12 קיבוץ נווה ים נ' געפילטע - ביץ א.ל.י. בע"מ ואח'

1.בכתב התביעה, שעיקריו תוארו בהחלטתי מיום 21.6.2015, טען המבקש כי לאחר תום תקופת בר-הרשות, ביום 31.3.2012, אין למי מהמשיבים זכויות במסעדה ובמקרקעין בה היא נמצאת.

במסגרת טענות המשיבים להיעדר עילת תביעה, הם טענו כי לאחר מועד הגשת התביעה נהג המבקש על פי טיוטת הסכם פשרה, בה הוארכה זכותם כברי רשות עד ליום 31.10.2015. בהחלטה מיום 21.6.2015 נדחתה בקשתם לסילוק על הסף עקב היעדר עילת תביעה, בין השאר לאור טענת המבקש כי טיוטת הסכם הפשרה לא השתכללה לכדי הסכם מחייב.

בכתב הגנה שהגישו המשיבים ביום 7.9.2015 נטען, בין היתר, כי בהתאם לטיוטת הסכם פשרה שנערכה על-ידי המבקש ועליה הוחתמו משיבים מס' 4-3, הם זכאים להמשיך ולהחזיק במושכר למשך כל תקופה נוספת עד אשר רשות מקרקעי ישראל תוציא מהכוח אל הפועל את התוכניות שחלות לגבי המבקש. בכתב ההגנה תוארה גרסה עובדתית מפורטת, שכללה אירועים שהתרחשו (לטענת המשיבים) בתקופה שלאחר הגשת כתב התביעה, 23.9.2012, ועד למועד הגשת כתב ההגנה, 7.9.2015.

2.על אף שבישיבה ביום 4.2.2015 התייחס בא-כוח המבקש לאירועים שהתרחשו לאחר הגשת כתב התביעה, הוא הבהיר כי אין כוונה להגיש כתב תביעה מתוקן. לאחר שבסוף הישיבה ביקש בא-כוח המבקש שהות של שבעה ימים לבחון עמדתו באשר להגשת כתב תביעה מתוקן, קבעתי כי הוא רשאי להגיש בקשה לתיקון כתב תביעה מתוקן בכל עת, אולם עד היום לא הוגשה בקשה כזו.

3.ביום 8.12.2015 הגיש המבקש בקשה למחיקת כתב ההגנה על הסף ולמתן פסק דין נגד המשיבים, על פי תקנה 143(9) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות). בבקשה נטען כי כתב ההגנה אינו מגלה עילת הגנה כלשהי, כי המועד של 30.10.2015 (הנזכר בטיוטת הסכם הפשרה) חלף זה מכבר, וכי בהיעדר הסכם חתום אין למשיבים זכויות כלשהן. עוד צוין כי בבקשת הרשות להתגונן שהוגשה בשעתו, גרסו המשיבים כי זכותם הוארכה רק עד ליום 31.3.2015.

בתשובת המשיבים צוין כי בפועל נהגו הצדדים על-פי הוראות הטיוטה, וכי סעיף 10 לה מקנה להם זכות להמשיך ולהפעיל את המסעדה. כאמור, טענה זו מצויה אף בגוף כתב ההגנה.

בתשובת המבקש לתשובת המשיבים הודגש כי טענת המשיבים, אשר נסמכת על טיוטת הסכם הפשרה, אינה יכולה להוות טענת הגנה, מאחר ובהחלטתי מיום 21.6.2015, בה דחיתי את טענותיהם המקדמיות לסילוק על הסף של התביעה, קבעתי כי טיוטת הסכם הפשרה לא השתכללה להסכם מחייב. להשקפתו, החלטה זו מהווה מעשה בית דין, ומכאן שלמשיבים אין הגנה כלל. לחילופין, נטען כי המשיבים עצמם לא טענו בכתב הגנתם כי התקיימו התנאים לכניסה לתוקפו של הסכם הפשרה.

4. על-פי תקנה 143(9) לתקנות, כשם שניתן לסלק על הסף בקדם משפט תובענה שאינה ראויה להידון, כך אפשר גם לנהוג בדרך הפוכה - ליתן פסק דין כבר בשלב זה אם מתברר כי אין הגנה ראויה. נקבע בפסיקה כי כלל זה מקביל לסמכותו של בית משפט למחוק על הסף תביעה בשל העובדה שהיא אינה מגלה עילה לפי תקנה 100 לתקנות, וייעשה בו שימוש "במקרים המתאימים", "שעה שברי לבית המשפט כי ניתן לצדדים יומם הראוי במסגרת קדם המשפט", ובלבד שלא ייפגעו זכויות הנתבעים להתגונן בפני התביעה.