ת"א 45712-11-14 זלדינג נ' חברת החשמל לישראל בעמ

בפניי בקשה למתן צו עשה זמני במעמד צד אחד. על פי הנטען בבקשה, המבקשת שוכרת יחידת דיור נפרדת שבבעלות בני הזוג הילה ואדם שבת (להלן: "המשכירים"). המושכר הינו, אומנם, יחידת דיור נפרדת, ואולם מונה החשמל הינו משותף למושכר וליחידת המגורים של המשכירים. המבקשת שילמה את חלקה בצריכת החשמל לפי חוזה השכירות בינה לבין המשכירים, ואולם ביום 18.11.14 נודע למבקשת שהמשיבה ניתקה את המושכר ממערכת החשמל, ככל הנראה בשל חובות של המשכירים. בבקשה זו היא עותרת שאורה על חיבור המושכר לרשת החשמל.

הבקשה הוגשה בד בבד עם הגשת תביעה לצו עשה קבוע שימנע ניתוק המושכר מרשת החשמל.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה נחה דעתי כי דינה להידחות.

בהתאם לתקנה 362 לתקנות, שניים הם התנאים שעל מבקש סעד זמני להוכיח על מנת לזכות בבקשתו: האחד – על המבקש להוכיח קיומה של זכות לכאורה שעל בסיסה זכאי הוא לסעד זמני עד תום הדיון. במסגרת זו על המבקש להצביע על סיכויים טובים לזכות בהליך העיקרי, או לכל הפחות על קיומה של שאלה רצינית העומדת לדיון. השני – על המבקש להראות שמאזן הנוחות נוטה לטובתו, דהיינו שהנזק שייגרם לו מאי מתן הצו עולה על הנזק שייגרם למשיב אם הצו יינתן. לגבי היחסים בין שני תנאים אלה נפסק כדלקמן:

"כלל הוא כי, לצורך מתן סעד זמני נשקלים שני עניינים: האחד, סיכויי התביעה העיקרית או למצער - האם עומדת שאלה רצינית לדיון, או שמא מדובר בתביעת סרק על פניה; השני, מאזן הנוחות בין הצדדים, קרי - האם בהערכת מכלול הסיכויים והסיכונים הנילווים לתביעה העיקרית עלול אי מתן הצו להסב נזק גדול יותר למבקש מכפי הנזק העלול להיגרם ממתן הצו למשיב המתנגד לו. בדיקת קיומו של התנאי הראשון נעשית באורח לכאורי בלבד ואין היא אמורה לשקף עמדה נחרצת לגבי סיכויי התביעה העיקרית; בחינת התנאי השני היא, בעיקרה, מעשה של איזון אינטרסים ובענין זה נתון שיקול דעת רחב לערכאה הדיונית לשקול ולהחליט, ורק לעיתים רחוקות תתערב בכך ערכאת הערעור. בין שני התנאים למתן הסעד הזמני מתקיימים יחסי גומלין. ככל שמאזן הנוחות נוטה יותר לכיוונו של מבקש הסעד, כך הדרישה להתקיימותו של התנאי הראשון בדבר סיכויי התביעה או קיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת. באופן דומה, במצב שבו נראה, על פני הדברים, כי התביעה היא תביעת סרק, הרי שאז אין מקום לסעד זמני גם אם מאזן הנוחות נוטה לעברו של המבקש (רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ' יצחק אמר, פ"ד נו(1) 529)" (רע"א 5288/07 דוד נפטי בשם עזבון בנימין ושולמית נפטי ז"ל נ' באר טוביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ ואח' (25.6.07) בפסקה 7 להחלטה).

במקרה זה סיכויי התביעה הינם נמוכים, שלא לומר קלושים. המבקשת עצמה אינה בעלת מונה החשמל, ואינה בעלת המושכר אלא שוכרת שלו בלבד. מן התביעה עולה כי המבקשת משלמת רק חלק קטן – 20% - מחשבון החשמל. לנוכח קיומו של חוב של המשכירים, שהינם בעלי יחידת מגורים ובעלי המושכר, ובהיעדר יכולת הפרדה של מונה החשמל לשני מונים (דבר שיכול להעשות רק על ידי המשכירים) אין בסיס לתביעתה של המבקשת שהמושכר יחובר לרשת החשמל, דבר שמשמעותו חיבור גם של יחידת המגורים לחשמל חרף חובות.

בנסיבות אלה אין בידי לקבוע כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת. אומנם החשמל הינו שירות חיוני, ואולם חיבור המושכר לחשמל מחדש משמעה גם חיבור של יחידת המגורים לחשמל, כאשר עיקר צריכת החשמל היא שלה, ולה חוב עבור צריכת חשמל.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, כ"ח חשוון תשע"ה, 21 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: