ת"א 4569-11-16 סימנטוב נ' מזרחי

1. בפני בקשת התובע למתן פסק-דין בהיעדר הגנה.

2. התביעה הוגשה בגין פרסום ברשת החברתית פייסבוק המיוחס לנתבע. על-פי הנטען בכתב התביעה הפרסום עולה כדי לשון הרע וכן הוא מהווה פגיעה בפרטיות.

3. מאישור המסירה ומתצהיר השליח שביצע את ההמצאה ואשר צורפו לבקשה למתן פסק-דין בהיעדר הגנה עולה כי עותק מכתב התביעה נמסר לידי הנתבע עוד ביום 06/12/2016.

4. ביום 30/01/2017 הגיש הנתבע בקשה למתן ארכה בת 60 יום לשם הגשת כתב הגנה ובקשתו זו נעתרה בחיוב ע"י כב' השופטת זועבי כאמור בהחלטתה מאותו יום, אלא שהנתבע לא הגיש כתב הגנה כלשהוא מטעמו ולא בקשה אחרת כלשהיא. מכאן שהתובע זכאי לקבל פסק-דין לטובתו בהיעדר הגנה כאמור בתקנה 97(א) לתקנות סדר הדין האזרחי.

5. התובע עתר בתביעתו לחייב את הנתבע לשלם לו פיצוי ללא צורך בהוכחת נזק בהתאם לסעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 בסך של – 60,000 ₪ (סעיף 57 לכתב התביעה), וכן פיצוי נוסף בסך של – 50,000 ₪ בגין פיצוי ללא צורך בהוכחת נזק הקבוע בסעיף 29א(ב) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (סעיף 58 לכתב התביעה), אולם לדעתי התובע לא יכול לזכות בשני הסכומים גם יחד ולהלן אסביר בקצרה.

6. כידוע, בהתאם להוראת סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע, פרסום שלגביו נקבע כי הוא בגדר לשון הרע הנו עוולה אזרחית ויחולו עליה הוראות פקודת הנזיקין. כך גם נקבע בסעיף 4 לחוק הגנת הפרטיות.

7. בסעיף 77(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] נקבע העיקרון ש"אין נפרעים אלא פעם אחת בלבד". לאור עיקרון זה אם התובע זוכה בתביעתו על-פי חוק איסור לשון הרע ונפסקו לו פיצויים לא יוכל לזכות בפיצויים נוספים על-פי חוק הגנת הפרטיות בשל אותו מעשה, וההפך מכך הוא נכון. למה דומה הדבר? אם נקבע כי מעשה או מחדל מהווה גם התרשלות וגם הפרת חובה חקוקה, אין פוסקים פיצויים בגין כל אחת משתי העוולות הנזכרות לעיל בנפרד ובנוסף, אלא רק פעם אחת.

8. כך גם נקבע בפסיקה שאין התובע יכול להיפרע פעמיים בגין אותו פרסום, הן בעילת לשון הרע והן בעילת הגנת הפרטיות [ת"א (הרצליה) 21945-07-14 – פלוני נ' אריאל סמל, תק-של 2016(1), 38439 (31/01/2016), בסעיף 58; וכן ת"א (נתניה) 5680/02 – פלונית נ' שניידר אליעד ואח', תק-של 2006(1), 6231(06/02/2006), בסעיף 47].

9. סכום הפיצוי אותו ניתן לפסוק ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע בהתווסף לו הפרשי הצמדה על-פי האמור בס"ק 7א(ה) לחוק האמור, עומד נכון להיום על סך של כ – 70,000 ₪. לפיכך, התובע זכאי למלוא הסכום שנתבע על-ידו לפי חוק איסור לשון הרע אותו העמיד על סך של – 60,000 ₪ הנופל כאמור לעיל מהסכום המקסימלי אותו מוסמך בית-המשפט לפסוק ללא צורך בהוכחת נזק לאחר שערוכו.

10. אשר על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של – 60,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ה- 02/11/2016 ועד לתשלום המלא בפועל. עוד אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של – 1,375 ₪ בגין החזר אגרת בימ"ש בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ה- 02/11/2016 ועד לתשלום המלא בפועל, וכן סך של – 6,500 ₪ (כולל מע"מ) בגין שכ"ט עו"ד.

ניתן היום, י' אייר תשע"ז, 06 מאי 2017, בהעדר הצדדים.