ת"א 45669-04-12 קלפטש נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב (ה"פול") בע"מ

1. זוהי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: חוק הפלת"ד) בגין תאונת דרכים שאירעה לתובע ביום 27.6.10 כרוכב קטנוע. התאונה הוכרה כתאונת עבודה ונכותו של התובע נקבע על פי דין בידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) בשיעור 10%. הצדדים חלוקים רק בנוגע לאומדן הנזק. התובע נחבל בברך שמאל וסבל משבר תוך פרקי. רגלו גובסה והוא שוחרר מבית החולים לאחר יום אשפוז. בהמשך הוסר הגבס והתובע עבר טיפולי פיזיותרפיה. התובע נעדר מעבודתו (באישור רפואי) מיום 27.6.10 עד ליום 1.9.10. בפני ועדת המל"ל מיום 21.12.10, התובע טען ששב לעבודה משרדית בלבד אך הועדה קבעה שהוא כשיר לחזור לעבודתו גם כנהג. לתובע נקבעה נכות זמנית של 30% מיום 9.9.10 ועד ליום 28.2.11 ומאז נקבעה לו נכות קבועה של 10%.

2. במועד התאונה התובע היה חבר "אגד" אך עבדותו העיקרית לא היתה בנהיגה. כמקובל ב"אגד", הגדיל התובע את הכנסתו מעבודה נוספת כנהג אוטובוס. לאחר התאונה, שובץ התובע לעבודה כאיש משק במחלקת בלמים. לטענתו, אחרי התאונה הוא שב לעבודה משרדית בלבד וויתר על הנהיגה עד שביום 1.5.2014 הוא פרש מעבודתו ב"אגד" לאחר 35 שנות עבודה. התובע טוען שלאחר התאונה הוא עבר לתפקיד "על תקני". עובדים בתפקיד כזה לא יכולים להשלים הכנסה בתור נהגים ומכאן הירידה בשכרו.

3. הנתבעת טוענת שהתובע לא הקטין את נזקיו. בין פרישתו לבין פציעתו אין קשר סיבתי. כעולה מחקירת התובע, עוד לפני תאונה זה אירעו לו שתי תאונות נוספות. לפחות בהזדמנות אחת לפני התאונה הוא גם אייש משרה על תקנית והיה מנוע מלנהוג אוטובוסים להשלמת הכנסתו. התובע, לא הכחיש עובדות אלה אך טען כי לתאונות הקודמות לא הייתה השפעה ארוכת טווח על כושר השתכרותו. התקופה שבה אייש משרה מחוץ לתקן הייתה חודש בלבד. טענה נוספת של הנתבעת היא שהתובע שב לעבודתו כרגיל לאחר התאונה. למעשה, משרתו של התובע הוגדרה כמשרה על תקנית רק כשלוש שנים לאחר התאונה ולמשך כשנה. אחרי זמן כה רב, לא ניתן לייחס עוד לתאונה את המעבר למשרה על תקנית.

4. לפי עדות התובע, המחלקה בה הוא עבד עמדה להיסגר, או אז, היה חוזר לעבוד כנהג. מטעם הנתבעת העיד מר אור שמעון, מנהל משאבי אנוש ושכר של "אגד" בתקופות הרלוונטיות לתובענה. עדותו חיזקה את טענת התובע בנוגע לנוהג להשלים הכנסה באמצעות עבודה כנהג אולם הוא סיפק מידע רב שלאורו נראה שהחלטת התובע על פרישה מוקדמת לא קשורה כלל לפציעתו בתאונה.

5. לאחר התאונה התובע שב לעבודתו הקודמת כאיש משק במחלקת בלמים, תפקידו מאז שנת 2007. שינוי ארגוני ב"אגד" גרם עודף כוח אדם, כשעובדים רבים (כמאה בעת המשפט) הועסקו מעל לתקן. מדיניות "אגד" היתה לעודד את פרישתם. פרישה בגמלה מירבית אפשרית החל מגיל 56 אבל ידועים מקרים שבהם הוקדם גיל הפרישה ל- 53. לפחות מאז שנת 2007 לא היה עיסוקו העיקרי של התובע בנהיגה, אף שהוא שיפר את הכנסתו ע"י עבודה נוספת כנהג, כשהדבר התאפשר. סמוך לפרישתו, המחלקה שבה עבד התובע עמדה להיסגר והתובע, שחשש שישובץ שוב לעבודה כנהג, ביקש לפרוש. בזמן הגשת הבקשה, התובע כבר צבר את כל זכויות הפנסיה שלו והיה זכאי לפנסיה בגובה 70% משכרו ולמענק פרישה בגובה של כ- 320,000₪. אילו היה ממשיך לעבוד היה משתכר את מלוא שכרו (ומעניק הפרישה שלו היה גדל), אך הדבר חייב עבודה קשה ומאומצת ("במשמרות של 12 שעות", לדבריו) כנהג. החלטתו לפרוש נראית כנובעת משיקולים שאינם קשורים לתאונה שאירעה כ- 4 שנים קודם.

6. לתובע נגרמה נכות קבועה נמוכה יחסית. הוא עצמו העיד על המגבלות שיש לו ועל הקושי בנהיגה ממושכת באוטובוס. זוהי עדות יחידה של בעל ענין מובהק. היא אינה נתמכת בכל ראיה אחרת ועומדת בניגוד לקביעת המל"ל שהתובע "יכול להמשיך בעבודתו גם כנהג". אמנם קביעה זו אינה מחייבת בהליך זה (להבדיל מקביעת דרגת הנכות ע"י אותה ועדה), אך קשה להתעלם ממנה – וראיה ישירה אחרת בענין, אין. בראיות לא נמצא בסיס להצדיק את פרישת התובע מעבודתו, אף לא לטענה שבפועל נגרמה לתובע נכות תפקודית העולה על 10%. עובדה היא שהתובע עבד כ- 3 שנים לאחר התאונה ותפקד ברמה גבוהה שדומה לרמת תפקודו לפני התאונה.

הנזק

7. הפסדים בעבר - התובע טוען להפסד הכנסות בעבר בסך 156,489₪. לפני התאונה השתכר 13,670₪. בתקופת אי-הכושר שולם לו שכרו הבסיסי בגובה של כ- 10,268₪. ההפרש מבטא את אובדן הכנסתו מעבודתו הנוספת כנהג בסך 3,978₪ בממוצע לחודש. הפסדיו במשך 2.5 חודשי אי כושר עומדים על 9,945₪. לטענת התובע, את יתרת התקופה יש לחלק לשני חלקים. מעת שחזר לעבודה ועד שפרש הפסיד 90,684₪. מאז שפרש ועד עריכת הסיכומים הפסיד 55,860₪, ההפרש בין השכר שהיה מקבל לבין הפנסיה שהוא מקבל בפועל. הנתבעת מצביעה על תנודתיות גבוהה של שכר התובע. לטענתה, לתובע לא נגרמו הפסדי שכר בפועל. לגבי תקופת אי הכושר, התובעת מצביעה על העובדה שאינה מוכחשת כי התובע קיבל את שכרו מהמעביד בהיותו מעביד מאושר כמשמעו בסעיף 343 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995. כך למשל, ניתן להצביע על חודש מרץ 2010 בו שכרו של התובע עמד על 12,136 ₪ לעומת חודש אפריל 2010 שבו שכרו עמד על 6,439₪. באותו אופן, לאחר שחזר לעבודתו ניתן להצביע על ינואר 2011 שבו שכרו של התובע עמד על 22,567₪ לעומת בפברואר 2011 שבו עמד שכרו של התובע על 2,509₪.

8. במהלך יותר מחודשים שנעדר התובע מעבודתו שולם שכרו בהתאם להסדר הקבוע בסעיף 343 לחוק הביטוח הלאומי, תשנ"ה – 1995. המשמעות היא שבפועל קיבל שכר נמוך משמעותית משכרו הרגיל קודם. לגבי יתר תקופת עבודתו, לא מצאתי בסיס מדוייק לקבוע את הפסדיו – אף שסביר שנגרמו לו הפסדים כלשהם. בשכר התובע אחרי התאונה ניכרת שונות גדולה. כך למשל, שכרו הממוצע בחודשים 10/12 – 1/13 הוא 12,193₪ ואילו שכרו הממוצע בחודשים 8/12 – 10/12 הוא 15,125₪. ככל שפחת שכרו של התובע, לא ברור עד כמה נובע הדבר מפציעתו: לא שוכנעתי שהפציעה מנעה מהתובע לעבוד כנהג. לעומת זאת הוכח שהגדרתו כעובד שמעל לתקן (שכנראה לא קשורה לתאונה, אלא לשינויים הארגוניים ב"אגד"), מנעה את העסקתו כנהג בעבודה נוספת. על דרך האומדן, יוערכו הפסדי ההכנסה של התובע בעבר, מפציעתו ועד מועד פסק-הדין, בסך 70,000₪.