ת"א 45669-01-13 עבד אלקאדר נ' יונס ואח'

בפני בקשה לעיון חוזר בבקשה להפקדת ערובה להוצאות הנתבע. בבקשה זו הוגשו תגובות ותגובות לתגובות וכן כתבי בית דין אשר כונו בכותרת "הודעות", וכעת הגיע העת ליתן החלטה.

• בתאריך 3.7.13 דחה כבוד השופט גד גדעון את בקשת הנתבע לחייב את התובע בערובה.

  בהחלטתו נקבע כדלקמן: "...המבחן הרלוונטי לעניין תקנה 519 אינו מבחן האזרחות, כי אם מבחן היות התובע תושב המדינה, המתגורר בתחום שיפוט בתי המשפט בישראל, אליו כרוכה השאלה, אם יש בבעלותו נכסים בישראל, מהם ניתן להיפרע בבוא היום, את הוצאות המשפט, ככל שתפסקנה ולא תשולמנה ע"י התובע.... בענייננו, עולה מהודעת ב"כ התובע מהיום, כי התובע ובני משפחתו מתגוררים בטייבה, וכי בבעלותו בית בטייבה. ומכאן, כי אין לראותו כתושב חוץ, לעניין תקנה 519 לתקסד"א, כפי שנתפרשה בפסיקה. במצב זה ובהעדר טעם אחר, העשוי להצדיק חיוב התובע בהפקדת ערובה, סבורני כי אין לחייבו בהפקדת ערובה כמבוקש" (הדגשה שלי – הח"מ).

• לאותה החלטה קדמה החלטה מיום 16.6.3, בה נקבע כדלקמן: "התובע יבהיר, תוך 7 ימים, האם הינו תושב ישראל או שהינו תושב הרש"פ, כנטען בבקשת הנתבעים".

  בעקבות החלטה זו הגיש ב"כ התובע ביום 3.7.13 הודעה כדלקמן: "התובע בעל בית בטייבה, הבנים שלו לומדים בבית ספר בטייבה, אשתו הינה תושבת טייבה".

• כלומר מהאמור לעיל עולה כי כבוד השופט גד גדעון החליט שלא להטיל ערובה על התובע בשל הודעת התובע, ממנה השתמע כי בבעלותו בית בטייבה וכן כי הוא תושב ישראל.

• והנה, לאחר שניתנה אותה החלטה התברר כי התובע אינו תושב ישראל וכי אין בבעלותו בית בטייבה.

  לעניין זה ראה הצהרת ב"כ התובע בדיון שהתקיים ביום 7.10.14, בעמוד 5 שורה 20 לפרוטוקול וכן בעמ' 7 שורה 2 לפרוטוקול.

• תעודת הזוגיות אשר הוצגה בדיון אינה תעודה המונפקת על ידי רשויות מוסמכות של המדינה ואינה מצביעה על אישור שהייה בארץ. ב"כ התובע ציינה בעצמה במהלך הדיון כי לתובע קשה לצאת מטול כרם.

• כמו כן התברר כי אין בבעלותו של התובע בית בטייבה.