ת"א 45636-11-11 ויילר נ' אר.אס. לוגיסטיקל סולושנס בע"מ ואח'

1.בפניי בקשה מטעם הנתבעים לתיקון פרוטוקול ישיבה מיום 1.7.15. במסגרת הבקשה אף נטענו טענות בנוגע לגיבוש ההסכמה שהושגה בתום הישיבה, ולמניעי הנתבעים להגיע אליה. נציג התובעת מתנגד לבקשה, שכן לטעמו הפרוטוקול משקף נאמנה את מהלך הישיבה, והוא אף טוען כי לטענות שהועלו בעניין גיבוש ההסכמה בתום הדיון "אין כל בסיס", כלשונו.

2.דין הבקשה להידחות משלושה נימוקים.

ראשית, הבקשה כוללת טענות עובדתיות, הן בנוגע למהלך הישיבה והן בנוגע למניעי הנתבעים להגיע להסכמה, אולם למרות זאת לא נתמכה הבקשה בתצהיר - לא של ב"כ הנתבעים ואף לא של נציג נתבעת 1.

שנית, אין מדובר בבקשה שמכוח הנטען בה ניתן לתקן את הפרוטוקול בתיקונים ספציפיים (תוך הוספת משפטים או מילים במקומות מסוימים).

שלישית, הפרוטוקול נמסר לצדדים מיד בתום הישיבה (ראו עמוד 11 לפרוטוקול שורה 15), אולם תיקונו לא נתבקש באותו מעמד או בסמוך לכך. רק ביום 5.7.15, לאחר שכבר ניתן פסק הדין ובעקבותיו, הוגשה "הודעה" שבמסגרתה הועלו טענות בנוגע לפסק הדין שניתן, ורק אז גם הועלו טענות מסוימות בעניין הפרוטוקול. אלא שאפילו באותו שלב לא נתבקש תיקון הפרוטוקול, וזה נתבקש רק ביום 12.7.15, ובעקבות ההחלטה מיום 6.7.15.

3.די בטעמים אלה על מנת לדחות את הבקשה, ובכך ניתן היה לסיים את ההחלטה. עם זאת, נוכח הנטען בבקשה בנוגע למניעי הנתבעים להגיע להסכמה שגובשה בתום הישיבה, החורג מגדר בקשה לתיקון פרוטוקול, ראיתי להתייחס לטענה זו.

4.ב"כ הנתבעים טוען כי הנתבעים הגיעו להסכמה שאליה הגיעו רק בשל חששם מפסיקת הוצאות נגד נתבע 2 בגין אי התייצבותו לדיון. נציג התובעת טוען, כאמור, כי לטענה זו "אין כל בסיס". אכן, טענה זו של הנתבעים יש לדחות מכל וכל.

בעקבות תשובות נציג התובעת לשאלות בית המשפט, ובהסכמת הצדדים, התנהל דיון על דרך הפשרה, כדי לנסות וליישב את המחלוקות בדרך מוסכמת. כמקובל וכמוסכם, פרטי הדיון לא נרשמו בפרוטוקול, אולם למיטב זכרוני במסגרתו הוצע לכל אחד מן הצדדים לשקול שורה של שיקולים שנמנו ופורטו בפניו לצורך החלטתו. אחד משיקולים אלה, שאף לא הוצג כשיקול מרכזי, היה היעדרותו של נתבע 2 מן הישיבה על משמעויותיה, והאפשרות לסיים את ההליך בלא צורך בהתייצבותו לישיבה נוספת (ויצוין כי עוד בתחילת הישיבה, ובטרם החל דיון על דרך הפשרה, הערתי על היעדרות זו, על מנת לאפשר לב"כ הנתבעים לטעון בעניינה, שכן היא הייתה מנוגדת להחלטה מפורשת של בית המשפט ועלולה הייתה להקשות על קיום דיון יעיל וענייני, מה גם שהישיבה נקבעה מראש דווקא למועד שבו יכול היה נתבע 2 להתייצב אליה, לפי הודעה מטעמו. ב"כ הנתבעים אכן התייחס להיעדרות בטרם החל דיון על דרך הפשרה, כמפורט בפרוטוקול). משטען ב"כ הנתבעים במסגרת הדיון על דרך הפשרה כי לטעמו השיקול שעניינו השלכות היעדרותו של נתבע 2 אינו לגיטימי (ולמיטב זכרוני אכן השתמש פעם אחת במילה "איום"), הסתייגתי מיד מדבריו, הודעתי כי אין בכוונתי לנהל דיון על דרך הפשרה שלא ברצונם המלא והחופשי של הצדדים, ועמדתי לסיים את הדיון במתכונת זו ולהמשיך בישיבה במתכונתה הרגילה תוך מתן החלטות בעניינים שעל הפרק (וב"כ הנתבעים עצמו מציין זאת). ב"כ הנתבעים אמר כי בכל זאת הוא מעוניין להמשיך ולמצות את האפשרות לגיבוש פשרה, ורק בעקבות דבריו נמשך הדיון על דרך הפשרה, תוך שב"כ הנתבעים אף יוצא פעמיים להתייעצות עם נציג מרשתו נתבעת 1.

בסופו של הדיון על דרך הפשרה הגיעו הצדדים להסכמה, כאשר הנתבעים לא טענו ולא רמזו בשום שלב כי ההסכמה הושגה שלא מרצונם המלא והחופשי ועל בסיס שיקוליהם שלהם. הסכמת הצדדים אף הוקראה להם לאחר גיבושה, וגם באותו שלב לא ביקש ב"כ הנתבעים לתקן את הנוסח, או להוסיף כי ההסכמה הושגה בשל לחץ כלשהו שהופעל על הנתבעים, כנטען על ידו כעת. אדרבה, הרושם שנוצר מהתנהלותם של הנתבעים היה הפוך לגמרי.

5.לא למותר לציין כי מכוח ההסכמה ניתן פסק דין שבו חויבו הנתבעים לשלם סך של 10,000 ₪ בתוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד, וזאת כאשר במקור הוגשה התובענה על סך של 108,000 ₪, ובמסגרת ההסכמה הוסמך בית המשפט לפסוק כל סכום שבין 0 ל-22,500 ₪.

ניתנה היום, ג' תשרי תשע"ו, 16 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: