ת"א 4559-12-14 בן יורם ואח' נ' רן ואח'

לפניי בקשה להורות לנתבעים בצו להשיב תשובות מלאות לשאלות שמספרן 6, 11, 12 ו-13 בשאלון ששלחו התובעים לנתבעים, וכן לגלות את המסמכים המנויים בסעיפים ב – ה בתצהיר גילוי המסמכים.

לאחר שעיינתי בתשובת המשיבים – הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, תוך חיוב המבקשים בהוצאות.

לעניין גילוי המסמכים – הנתבעים לא כפרו בחובתם להמציא את המסמכים, אלא שהם עומדים על כך שהמצאת המסמכים תיעשה הדדית בין הצדדים – ואינני רואה כל קושי של ממש בעמדה זו. יתכבד ב"כ התובעים ויתאם עם ב"כ הנתבעים מועד מתאים לביצוע העיון, בתוך לוחות הזמנים שנקבעו.

לעניין השאלונים – ראשית, אינני סבור שהשאלות שתשובת המשיבים עליהן לא סיפקה את ב"כ המבקשים הן שאלות המתאימות לשאלון. מדובר בשאלות לחקירה נגדית, והלכה היא כי השאלון לא נועד להחליף חקירה בבית המשפט. אלא שב"כ המשיבים לא העלה כל טענה לעניין זה, כך שאילו הייתה זו הבעיה היחידה – לא הייתי נדרש לטעם זה, ואפשר שהייתי מחייב את המשיבים להשיב.

הטעם לדחיית הבקשה נוגע לאופן ניסוחה. לנוחות בית המשפט, לכאורה, ציטט ב"כ המבקשים את השאלות שעליהן לא ניתנה תשובה. בחינת שאלות אלה – כפי שהופיעו בבקשה שלפניי – מלמדת שב"כ המבקשים לא דייק בהבאת השאלות, באופן שיש בו כדי להטעות את בית המשפט. נוסחן של השאלות כפי שנכתבו בשאלון מזמין תשובות דוגמת אלה שניתנו, ויש לראות בחומרה את התנהלות ב"כ המבקשים, שניסה לערוך, במסגרת הבקשה, "מקצה שיפורים" בשאלון.

כך, לדוגמה, בסעיף 4 לבקשה "ציטט" ב"כ המבקשים את שאלה מספר 3 בשאלון כדלקמן:

"מה הייתה תשובת הנתבעים לפניית התובעים להשתתף במחצית עלות הקמתו של הקיר התומך נשוא התביעה?"

התשובה שניתנה בתצהיר התשובה הייתה – "לא", שהיא תשובה שנראית, לכאורה, מתחמקת.

אלא שנוסחה האמיתי של שאלה 3 בשאלון לא היה נוסח זה, כי אם:

"האם נכון כי התובעים ו/או מי מהם פנו אליכם בעניין הקיר התומך נשוא התביעה לפני הקמתו?"

מדובר בשאלה שונה בתכלית, אשר התשובה "לא" כבר אינה נראית, ולו לכאורה, כניסיון התחמקות, אלא כתשובה ממוקדת ונקודתית.

גם ביחס לשלוש השאלות הנוספות, כללה הציטטה המופיעה בסעיף 4 בבקשה רק מחצית מן השאלה, וזאת על מנת ליצור את הרושם של תשובה שאינה לעניין.