ת"א 45535-10-10 עאסלה ואח' נ' עאסלה ואח'

לפני תביעה כספית ותביעה שכנגד.

1.התובעים 1-2 הם אחים והתובע 3 הוא אחיינם. הנתבע, כך נטען בכתב התביעה, עוסק בסחר רכבים ללא אישור מטעם משרד התחבורה וללא תג סוחר.

2.לטענת התובעים, נכרתו בין הצדדים ארבע עסקאות כדלקמן:

העסקה הראשונה: במסגרת עסקת חליפין בין התובע 3 לנתבע, ביקש התובע 3 להחליף את רכבו מסוג איביזה שנת ייצור 96 בשווי 9,000 ₪ לרכב מסוג פיג'ו שנת ייצור 2008 בשווי 53,000 ₪. התובע 3 שילם לנתבע סך של 15,000 ₪ במזומן וכן 6 שיקים בסך כולל של 29,000 ₪ (הלוואה שקיבל מהתובע 1). לטענת התובעים, ביום 9/8/10 התחייב הנתבע כלפיהם כי ככל ולא תועבר הבעלות ברכב על שמו של תובע 3, יפצה הנתבע את התובע 3 בסך של 50,000 ₪.עוד טוענים התובעים כי התברר שהעברת בעלות ברכב הפג'ו אשר נרכש אינה אפשרית. על כן, הציע הנתבע לתובע 3 להחליף את רכב הפג'ו ברכב מסוג מזדה 3. התובע ניאות להצעה ובגין ההפרש בין עלות הפג'ו לעלות המזדה שילם התובע 3 לנתבע, באמצעות התובע 1, סך נוסף של 8,000 ₪ במזומן. לטענתם של התובעים התברר כי על רכב המזדה רובץ עיקול לטובת צד ג' ולפיכך לא ניתן היה לבצע העברת בעלות גם ברכב המזדה על שמו של התובע 3 ולפיכך כשלה אף עסקה זו.

3.העסקה השנייה: בתאריך 5/7/10, באותו היום בו קיבל הנתבע לידיו את ששת השיקים האמורים לעיל, הוסכם בין התובע 1 לבין הנתבע כי התובע 1 ירכוש מהנתבע רכב מסוג שברולט שנת יצור 2006 בעלות של 52,000 ש"ח, אשר ישולמו ב 10 שיקים בסך של 5,000 ₪ כ"א וסך נוסף של 500 דולר אמריקאי (שווה ערך ל 2,000 ₪) - סה"כ 52,000 ₪. אלא שלאחר שהרכב עבר לחזקת התובע 1, נעצרה בתו בידי משטרת ישראל והתברר כי המדובר ברכב מהשכרה שאינו תקין. ביום 22/7/10 נלקח רישיון הרכב על ידי בוחן תנועה וזאת עד לתיקון הרכב והחלפת הצמיגים. לטענת התובעים, הרכב תוקן והתובע 1 קיבל לידו חזרה את רישיון הרכב. בתו של התובע נדרשה לשלם דו"ח בסך של 250 ₪, התובעים נשאו בעלות הצמיגים שהוחלפו בסך 500 ₪ וכן הוחלף מצבר לרכב בעלות של 500 ₪. לטענת התובעים, הנתבע התחייב כי הרכב יוחלף וההפרשים ישולמו לתובע 1.

4.העסקה השלישית: לטענת התובעים הוסכם בין התובע 1 לנתבע כי רכבו של התובע 1, מסוג יונדאי אשר עבר תאונה, יוחלף בידי הנתבע ברכב מסוג טיוטה שנת ייצור 2002. בגין ההפרש בין עלות הרכבים, שילם התובע 1 לנתבע סך של 2000 ₪. לטענת התובעים, רכב הטיוטה שמסר להם הנתבע היה משנת ייצור 2001 ולא 2002 כפי שסוכם. לטענת התובעים, יש לבטל את העסקה ועל הנתבע להשיב את רכב היונדאי לתובע 1 או ככל שרכב היונדאי נמכר על ידי הנתבע, על הנתבע להשיב לידיהם את עלותו של רכב זה בסך של 50,000 ₪.

5.העסקה הרביעית: לטענת התובעים, מאחר והנתבע נטל לחזקתו את רכב המזדה המעוקל נשוא העסקה הראשונה , בנוסף לרכב היונדאי שעבר תאונה ותוקן - נשוא העסקה השלישית, הציע הנתבע לתובע 1 לקבל לידיו רכב מסוג טויוטה שנת 2008. התובע 1 הסכים להצעה בכפוף לעריכת בדיקה לרכב הטיוטה. הנתבע ביקש מהתובע 1 כי ימסור לו את תעודת הזהות שלו לצורך ביצוע העברת הבעלות, אולם התובע 1 סירב לכך עד שלא תערך בדיקה לרכב. לטענת התובע 1, בשלב זה הוא נתן הוראה לבנק לבטל את השיקים שמסר לנתבע במסגרת העסקה הראשונה, זאת על מנת לגרום לנתבע למסור לו רכב תקין. התובעים טוענים כי ביום 14/8/10, פנה הנתבע לתובע 2 וטען לפניו כי התובע 1 הוא זה אשר מעכב את השלמת העסקה, כאשר הוא מסרב למסור לנתבע את פרטי הזהות שלו לצורך העברת הבעלות ברכב . התובעים טוענים כי כמחווה של רצון טוב מסר התובע 2 לנתבע את תעודת הזהות שלו והתחייב לפני הנתבע לנסות לגרום לתובע 1 לפרוע את השיקים, ככל שלא תתגלה בעיה כלשהי ברכב הטיוטה. ביום 19/8/10 בוצעה העברת בעלות ברכב הטיוטה ע"ש התובע 2. התובעים 1-2 נסעו לכפר נחף על מנת לקבל את הרכב לחזקתם אלא שבשלב זה דרש מהם הנתבע לשלם סך נוסף של 24,000 ₪ בגין הרכב. מאחר ובאותה העת הרכב טרם עבר בדיקה, הסכים התובע 3, לטענתו, למסור לנתבע, באמצעות חמו של הנתבע מר איברהים קיס, שיק ע"ס 24,000 ₪ כבטוחה עד לבדיקת הרכב . השיק נרשם לפקודתו של מר קיס. אלא שלטענת התובעים לאחר בדיקה שנערכה במשרד הרישוי התברר כי מדובר ברכב מליסינג שעבר תאונה. בשל כך דרש התובע 1 את ביטול העסקה. לטענת התובעים, אחיו של הנתבע, פארס, התחייב לפני התובעים 1-2 והנתבע, כי לאחר שישלם התובע 1 סך של 3,000 דולר אמריקאי, השיק ע"ס 24,000 ₪ יושב לתובע 1 ורכב הטיוטה יוחלף ברכב זהה מבעלות פרטית וללא תאונות. לטענת התובעים ההסכם האחרון נערך בנוכחות הנתבע אשר הסכים אף הוא להשבת השיק לידי התובע 1. במעמד זה שילם התובע 2 לנתבע סך של 3,000 דולר אמריקאי.

6.לטענת התובעים, על אף שהם עמדו בכל התחייבויותיהם כלפי הנתבע הוא התנער מהתחייבותו כלפיהם. בגין השיק בסך של 24,000 ₪ נפתח על ידי חמו של הנתבע מר קיס תיק הוצאה לפועל כנגד התובע 3, זאת על אף שלטענת התובעים למר קיס לא היה כל חלק בעסקה. כן הגיש מר קיס תביעה כנגד התובע 2. עוד טוענים התובעים כי ביום 2/9/10 איים הנתבע על התובע 1 כי יהרוג אותו וימנע ממנו להיכנס לביתו ובגין כך הוגשה תלונה למשטרת ישראל כנגד הנתבע.

7.לטענת התובעים, ביום 6/9/10 נכנס הנתבע לחצרי התובע 1 תוך שהוא מחזיק כלי חד ומאיים לרצוח את יושבי הבית ואף בשל כך הוגשה כנגדו תלונה למשטרה. שוטרים אשר הגיעו לביתו של הנתבע 1 ניסו לפתור את הסכסוך בין הצדדים ובמעמד זה, לטענת התובעים, התחייב הנתבע כי רכב הטיוטה יוחלף עד ליום 1/10/10 והשיק ע"ס 24,000 ₪ יושב לידי התובע 1. התובעים טוענים כי ביום 3/10/10 הגיע אחיו של הנתבע לביתו של התובע 2 וביקש כי אדם בשם עדנאן אבו דגש יגשר בין הצדדים בניסיון ליישב את המחלוקת. לטענת התובעים, התקיימה פגישה בביתו של מר עדנאן ולאחר דין ודברים הסכימו אחיו של הנתבע, כי השיק בסך של 24,000 ₪ יושב ורכב הטיוטה יוחלף. לטענת התובעים כמחווה של רצון טוב פרע התובע 1 מתוך השיקים שלגביהם ניתנה הוראת ביטול (השיקים נשוא העסקה הראשונה), שיק ע"ס 5,000 ₪ ז.פ 30.9.10. התובע 2 טוען כי לאחר, הוא הותקף על יד הנתבע ונחבל בפניו ובגין כך הוגשה תלונה למשטרה.

8.נוכח האמור לעיל טוענים התובעים כי העסקאות שביצעו עם הנתבע בטלות. לטענתם הנתבע הפר הפרות יסודיות של ההסכם ביניהם. לטענתם על אף שהודיעו מספר פעמים לנתבע על ביטול העסקאות, האחרון לא נענה לדרישותיהם. לטענתם הנתבע הציג לפניהם מצגי שווא בנוגע למצב הרכבים ולו היו התובעים מודעים למצבם של הרכבים, הרי שהם לא היו מתקשרים בהסכמים עמו, מתחילה.

9.לטענת התובעים, על הנתבע להשיב לתובע 1 סך של 30,250 ₪ וכן להשיב את רכב היונדאי ולחלופין לשאת בעלות הרכב בסך של 50,000 ₪. על הנתבע להשיב לתובע 3 סך של 21,000 ₪ בנוסף לרכב האיביזה ולחלופין את ערך הרכב בסך של 30,000 ₪. כן מבוקש להורות לנתבע להשיב לידי התובע 2 את השיק ע"ס 24,000 ₪ המצוי ברשותו. התובעים העמידו תביעתם אשר לפני, ע"ס של 110,250 ₪ (ראה פסק הדין מיום 21.12.10, שבוטל).

10.הנתבע בכתב הגנתו מכחיש את כל הנטען בכתב התביעה. לטענתו אין הוא חייב מאום לתובעים ודווקא התובעים 1-2 נותרו חבים לו כספים. הנתבע טוען כי ההליך שננקט כנגד התובעים בגין השיק בסך של 24,000 ₪, הסתיים בפשרה בין הצדדים. באשר לרכב היונדאי מציין הנתבע כי הרכב הורד מהכביש על פי בקשת התובע 1 ולפיכך על התובע 1, לשלם את עלות הרכב לנתבע. לטענתו, עסקאות החליפין בוצעו מול התובע 1 בלבד וליתר הנתבעים אין כלל יריבות איתו.

11.לטענת הנתבע, במסגרת העסקה הראשונה העביר הנתבע לתובע 1 רכב מסוג פג'ו 207 כנגד רכב האיביזה של התובע 1. בגין החלפה זו שילם התובע הפרש מחיר של 15,000 ₪ במזומן ואת היתרה באמצעות שיקים דחויים בסך כולל של 29,000 ₪. מאחר ולא ניתן היה להעביר את הבעלות ברכב ע"ש התובע 1 וכפתרון זמני בלבד, הסכימו הצדדים כי רכב הפג'ו יוחלף ברכב מסוג מזדה 3 שנת 2005, תוך שהנתבע התחייב לפצות את התובע 1, ככל שהבעלות על רכב הפג'ו לא תועבר ע"ש התובע 1. לאחר שבועיים יצר הנתבע קשר עם התובע 1 והודיע לו על כוונתו להחליף את רכב המזדה ברכב מסוג טיוטה קורולה שנת 2008.

12.לטענת הנתבע, הוסכם בין הצדדים כי התובע ישלם סך של 24,000 ₪, סכום המהווה את ההפרש בין מחירי הרכבים. הנתבע טוען כי השיק שמסר לו התובע 1 חולל בציון "א.כ.מ" ועל כן, לאחר ביצוע ההחלפה סוכם כי הבעלות על הטיוטה תרשם ע"ש התובע 2, בתנאי שהתובע 1 ישיב את ההסכם עליו חתום הנתבע וכן סוכם כי התובע 2 יאפשר את פירעון השיק ע"ס 24,000 ₪.

13.הנתבע טוען עוד כי מכר לתובעים רכב מסוג שברולט אופטרה שנת 2006 מהשכרה, במחיר של 52,000 ₪. בעבור מכירת הרכב שולמו לו 500$ (2,000 ₪) והיתרה בעשר המחאות בסך של 5,000 ₪ כ"א. הבעלות על רכב השברולט הועברה ע"ש משפחת התובע 1 לבקשתו של התובע 1, ברם התשלום בגינה לא נפרע. משכך טען הנתבע כי דין התביעה כנגדו להידחות.

14.במסגרת תביעה שכנגד טוען התובע שכנגד, אשר יכונה לצורך הבנת הדברים "הנתבע" כי הנתבעים שכנגד אשר יכונו לצורך הבנת הדברים "התובעים", נותרו חייבים לו סך 123,000 ₪ נכון לחודש 4/10, זאת בגין הרכבים אשר רכשו התובעים כמתואר לעיל בכתב הגנת הנתבע ותמורתם לא שולמה. מטעמי אגרה העמיד הנתבע את סכום התביעה שכנגד על סך 99,000 ₪.