ת"א 45534-01-16

התובע יליד 1947 נפגע בתאונת דרכים ביום 20.1.15. התובע עתר למנות לו מומחה בתחום האורתופדיה והנתבעת התנגדה למינוי וטענה כי צורפו מסמכים בודדים ממועד סמוך לאחר התאונה בהם אין ראשית ראיה וכן טענה כי התובע הופנה לטיפולי פיזיותרפיה אולם הוא החליט על דעת עצמו לאחר שתי פגישות שלא להמשיך בטיפולים שאמורים להיטיב עמו.

בתמיכה לבקשה צירף התובע מכתב שחרור מהמוקד לרפואה דחופה שם התלונן כי הוא סובל מכאבים בצוואר, בראש וסחרחורות. התובע נבדק, נמצאה הגבלה בתנועות הצוואר והוא שוחרר לביתו. בנוסף, צירף התובע מסמך המעיד על פנייה לאורתופד ביום 12.2.15, ביום 20.2.15 וביום 2.7.15 בהם התלונן התובע על כאבי צוואר המקרינים לכתף. בהמשך הופנה התובע למיפוי עצמות (תוצאות הבדיקה לא צורפו) וכן לטיפולי פיזיותרפיה. בדו"ח סיכום טיפולי הפיזיותרפיה נרשם, כי בטיפול השני דיווח התובע שכאביו התגברו וכי הוא מעוניין לסיים את הטיפול.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים הרפואיים, ולמרות שהתיעוד האחרון מיום 26.11.15 ואין בתיעוד ממצאים אובייקטיביים יש למנות מומחה רפואי בתחום האורתופדיה. הלכה פסוקה, כי במקרה של ספק על בית המשפט למנות מומחה, שכן עדיף שיתברר כי המינוי היה מיותר ואז ניתן יהיה לחייב את התובע בעלות שכר טרחת המומחה, מאשר שלא ימונה מומחה במקרה שאכן סובל התובע מנכות עקב התאונה. (ריבלין, תאונת הדרכים – תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, (מהדורה רביעית, 2012) 651). לפיכך, כדי לתת לתובע את יומו אני מורה על מינוי של ד"ר קובי בר אילן כמומחה רפואי מטעם בימ"ש בתחום האורתופדיה.

לאור דלות המסמכים, אני מורה כי הצדדים יישאו בשכ"ט המומחה בחלקים שווים. אני מורה לתובע להפקיד בקופת בימ"ש את מחצית שכ"ט המומחה בסך 2,250 ₪ + מע"מ, כתנאי להוצאת כתב המינוי וזאת עד לא יאוחר מיום 29.6.16. המומחה מתבקש שלא לבדוק את התובע בטרם ישולם שכרו במלואו.

מזכירות תקבע תז"פ ליום 30.6.16.

ניתנה היום, כ"ג אייר תשע"ו, 31 מאי 2016, בהעדר הצדדים.