ת"א 45514-12-15

התובעת, ילידת 1953, הגיעה לטענתה ביום 15.1.11 לבקר את אחותה XXX. לטענתה, עת ירדה מרכבה והלכה על המדרכה, נפלה בשל שקע המצוי במקום (להלן – "התאונה"). התובעת טוענת כי מדובר במפגע שהיה על הנתבעת – כאחראית על תקינות המדרכות בשטחיה –לתקנו מבעוד מועד, וזאת לאור מהותו ומיקומו.

ביחס לנזק טוענת התובעת שכתוצאה מהתאונה נגרם לה שבר מרוסק בכף יד שמאל. התובעת עברה ניתוח לשחזור וקיבוע ולאחר מכן סדרת טיפולי פיזיותרפיה. התובעת אינה טוענת להפסדי שכר, שכן קיבלה את שכרה ע"ח ימי מחלה ואין טענה בנושא.

הצדדים הסכימו שנכותה הרפואית של התובעת כתוצאה מהתאונה היא בשיעור של 10%. עוד הסכימו הצדדים שאכריע בתביעה על דרך הפשרה בגבולות שבין דחיית התביעה ועד סכום של 30,000 ש"ח בצירוף שכ"ט עליו הסכימו הצדדים וכן החזר הוצאות מוסכם ואגרה. התובעת ביקשה שאפסוק את הסכום המרבי.

הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה. נטען כי מדובר בבור קטן המצוי סמוך למסגרת בטון התוחמת את העץ ולא סביר שאדם יפסע קרוב כל כך למסגרת זו. כן נטען שהתובעת מכירה את המקום והיה עליה להיזהר היטב. כמו כן צוין כי בדיווח הרפואי הראשון מסרה התובעת שנפלה ברחוב ולא ציינה את המיקום המדויק. בעניין זו הדגישה הנתבעת שמדובר בעדות יחידה של בעל דין ונדרשת (ברגיל) הנמקה לצורך הכרעה על בסיס עדות זו. לכן ביקשה הנתבעת להביא זאת בחשבון בעת פסיקה על דרך הפשרה. עוד צוין שלתובעת עבר רפואי עשיר כולל היסטוריית סחרחורות שאפשר וגרמה לנפילה המוכחשת. ביחס לאחריות נטען גם כי העירייה אינה מסוגלת לשמור על כל מדרכות העיר ישרות ללא כל שקע וכי בנושא זה לא התקבלה תלונה בעבר. לאור כך ביקשה הנתבעת לדחות את התביעה ולחלופין להטיל אשם תורם על התובעת בשיעור 70% . הוצע פיצוי בסך 8000 ש"ח עבור כאב וסבל וכן הוצאות בסך 2000 ש"ח.

כאמור, ההכרעה היא על דרך הפשרה. נתתי דעתי לטיעוני הצדדים, לתמונות המפגע, לנזקיה של התובעת, לנכותה, לעובדה שמדובר בעדות יחידה וליתר הנסיבות והחלטתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 21,000 ש"ח (כולל החזר הוצאות בגין חוות הדעת והאגרה). כן תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,686 ש"ח (כולל מע"מ)

ניתן פטור מיתרת אגרה לאור אופן סיום ההליך.

לשלוח לצדדים את פסק הדין.