ת"א 45482-12-16 פרידמן ואח' נ' קול

בפניי בקשה להארכת מועד ובקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד מיום 2.2.7.

המבקש טוען כי ביום 19.1.17 הגיש את כתב הגנתו במזכירות בית המשפט, אך מסיבה שאיננה ברורה, לא נסרק כתב ההגנה לתיק דנן. כתוצאה מכך, ומשום שלא עודכן בתיק המשפטי כי הוגש כתב ההגנה מטעמו, ניתן פסק הדין כנגד הנתבע. לטענת הנתבע, ביום 22.2.17 התקבל לידיו העתק מפסק הדין וביום 23.2.17, הגיש הנתבע לבימ"ש בקשה לביטול פסק הדין אשר לא נתמכה בתצהיר. לטענת הנתבע, היעדר צירוף תצהיר לבקשה נבע מכך שלא היה מיוצג בעת הגשת הבקשה ומשכך לא היה מצוי בכללי הדין. ביום 23.2.17 ניתנה החלטת בימ"ש במסגרתה הורה להגיש בתוך 7 ימים בקשה ערוכה כדין הנתמכת בתצהיר. לטענת המבקש, החלטה זו לא התקבלה אצלו. המבקש טוען, כי רק ביום 24.4.17, עת העביר את הטיפול בתיק דנן לב"כ, נודע על החלטת בימ"ש מיום 23.2.17. לאחר שעיינתי בבקשה להארכת מועד ובבקשה לביטול פס"ד בתגובות הצדדים אני מורה כדלקמן. הנתבע מבקש לבטל את פסק הדין מיום 2.2.17 מחובת הצדק ולחילופין משיקול דעת בימ"ש. הנתבע טוען כי הגיש ביום 19.1.17 כתב הגנה במזכירות בימ"ש במועד, אולם מסיבה לא ברורה העתק כתב ההגנה שהוגש על-ידו במזכירות לא נסרק לתיק בית המשפט, ומשכך ניתן כנגדו פס"ד בהיעדר הגנה. על כן, עותר המבקש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

טענת המבקש לפיה הגיש במזכירות בימ"ש כתב הגנה טרם שניתן כנגדו פס"ד בהיעדר הגנה אינה נתמכת באסמכתא כלשהיא, כגון אישור הנושא חותמת המזכירות בדבר הגשת ההגנה.

על כן, לא הוכחה לבימ"ש הטענה בדבר הגשת כתב ההגנה, ומטעם זה דין הבקשה לביטול פס"ד מחובת הצדק להידחות.

ע"פ האמור בבקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פס"ד, פסק הדין התקבל אצל המבקש ביום 22.2.17, ובתוך מסגרת הזמנים, כבר ביום 23.2.17 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין.

המבקש מסביר כי העדר תצהיר תמיכה בבקשה לביטול פסק הדין נגרם בשל כך שלא היה מיוצג ע"י עורך דין, ונוכח העדר ידיעתו את הכללים המשפטים.

הבקשה לביטול פסק דין מיום 23.2.17 הוגשה ע"י המבקש עצמו, ובלא שנסתרה טענתו כי לא היה מיוצג ע"י עו"ד באותה עת.

לא נסתרה אף טענת המבקש כי ההחלטה מיום 23.2.17, לפיה נדרש המבקש להגיש תצהיר תמיכה בבקשה שאם לא כן תמחק הבקשה, לא הומצאה לו, וכי למד עליה מבא כוחו, לאחר שפנה לקבלת ייצוג משפטי.

ע"פ האמור בבקשה, ההחלטה מיום 23.2.17 בה נדחתה הבקשה לביטול פס"ד, ניתנה בפתקית ע"ג הבקשה לביטול פס"ד, כאשר ביום 26.2.17 צפה ב"כ המשיבים בהחלטה ובבקשה.

בנסיבות אלה, למדו המשיבים כי ברצונו של המבקש להביא לביטול פס"ד, כך שלא התגבש אצלם אינטרס הסתמכות על פס"ד ובדבר סופיות ההליך.

עצם הגשת הבקשה הראשונה לביטול פס"ד מלמדת כי המבקש לא השלים עם מתן פס"ד כנגדו, ואי הגשת הבקשה לביטול פס"ד במועד לא נגרמה מחמת מחמת זלזול בהליך המשפטי, אלא כאמור מחמת אי ידיעתו והבנתו את הוראות הדין בעניין הגשת תצהיר.

המבקש טוען כי עומדת לו הגנה טובה בפני התביעה. הנתבע טוען כי התובעים נמנעים מהצגת השיחה נשוא התביעה בכללותה וכי ההימנעות מנותקת מתוך ההקשר הכללי, מציגה בצורה מטעה את בחינת מכלול הדברים שנאמרו בין הצדדים. נטען כי קדמה להעלאת הדברים פרובוקציה ממשית מצד המשיב, דבר אשר יש להביא בשיקול דעת לכל הפחות בבחינת הפיצויים הנתבעים.

בנסיבות העניין, בהן הוכח לבימ"ש כי אי הגשת בקשה ערוכה כדין לביטול פס"ד במועד לא נגרמה מחמת זלזול של המבקש בהליך המשפטי, ולאחר עיון בבקשות להארכת מועד ולביטול פס"ד ובתגובות ב"כ הצדדים, מצאתי כי בשלב דיוני זה, טרם דיון בטענות המבקש ,לא ניתן לומר כי לא עומדת למבקש הגנה ולו לכאורה בפני התביעה, המצדיקה הארכת מועד וביטול פס"ד משיקול דעת בימ"ש.

לפיכך, מורה על הארכת המועד וביטול פס"ד מיום 2.2.17.

מחייב את המבקש לשלם למשיבה הוצאות בסך של 3,000 ₪.

המבקש יגיש את כתב ההגנה בתוך 30 ימים מקבלת החלטה זו והעתקו יומצא דין לב"כ המשיבים.

המזכירות תזמן את הצדדים לדיון.