ת"א 45433-11-14

לפניי בקשה לביטול פס"ד שניתן ביום 25.3.15 בהיעדר הגנה.

לטענת הנתבעים , כתב התביעה לא הומצא לידיהם ומשכך לא הגישו כתב הגנה כדין.

בבקשתם מעלים המבקשים טענות הגנה כנגד התביעה לגופה ובין היתר לעניין סמכותו העניינית של בית המשפט כאן .

התובע מתנגד לבקשה תוך שהגיש תגובה מנומקת ומפורטת ובה פירט בין היתר לעניין המצאת כתב התביעה לידי הנתבעים.

פסק דין, שניתן בהעדר הגנה, יוצר חזקה כי הנתבע הוזמן כדין ובית המשפט בדק את מסמכי המסירה והשתכנע כי אכן המסירה בוצעה כדין. במצב דברים זה, מוטל הנטל על הנתבע לשכנע בדבר אמיתות טענתו כי לא הוזמן כדין, ולא ידע על דבר ההליכים כנגדו (ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית, עמ' 36 ורע"א 1645/03 יפעת עמידן (שנייצר) נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם).

במקרה דנן לשני הצדדים טענות מרובות ביחס למסירת כתב התביעה אשר לבית המשפט אין דרך לבררן אלא באמצעות חקירת המבקש והמוסר על תצהירם.

סבורני כי במקרה דנן קיום דיון יבזבז את זמנם של הצדדים וזאת לאחר שמצאתי כי לנתבעים טענות הגנה אשר דרושות בירור עובדתי בטרם מתן פס"ד , ודי בטעם זה בכדי להורות על ביטול פסה"ד.

על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שהשיקולים הדורשים בבחינת הבקשה לביטול פס"ד , ובכלל זה סיבת המחדל אל מול סיכויי ההגנה – וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133).

במסגרת הפעלת אותו שיקול דעת, על המבקש לפרט טעמי הגנתו, שכן השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.