ת"א 45415-07-13 עותמאן עדואן(המנוח) ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

1. לפני בקשה לחיוב המשיבים בהפקדת ערובה להוצאות. מטעמי נוחות, יכונו להלן המשיבים - תובעים והמבקשים – נתבעים.

2. התובעים הם עזבונו של המנוח מועתסאם עיסא עותמאן עדואן ובני משפחתו. לפי הנטען בכתב התביעה, המנוח ובני משפחתו שמעו קולות ירי בקרבת ביתם. מתצפית שערכו המנוח ואחיו מהגג עלה כי מקור הירי הוא מחיילי צה"ל. התובע ירד על מנת לנעול את דלת הכניסה לבית, הוא יצא מטרים ספורים משער ביתו ואז נורה על ידי חיילי צה"ל ונהרג. הנתבעים מאשרים בכתב הגנתם כי ביום האירוע הגיעו למקום כוחות ביטחון על מנת לבצע מעצרי מחבלים. לפי הנטען, כאשר היו בסמוך לבית המנוח, נתקלו בהתפרעות המונית קשה אשר העמידה אותם בסכנת חיים ממשית. לטענת הנתבעים, ככול שהמנוח נפגע במהלך ההתפרעות, הרי שנטל בה חלק. הטענה לפיה המנוח עלה על גג ביתו רק מחזקת את ההנחה בדבר השתתפותו באירוע שכן מגגות הבתים נזרקו בלוקים על החיילים.

3.לטענת הנתבעים, סיכויי התביעה להתקבל קלושים לאור ההגנות העומדות להם, ובראשן הגנת הפעולה המלחמתית, מכוח סעיף 5 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), התשי"ב -1952. הנתבעים טוענים כי נסיבות האירוע מעידות על היותו בגדר "פעולה מלחמתית" שכן החיילים היו נתונים בסכנת חיים ממשית. עוד טוענים הנתבעים כי התובעים מתגוררים מחוץ לישראל ואין בידם להצביע על נכסים בישראל ודי בכך כדי לחייבם בערובה. הנתבעים מציינים שאין בידה אמצעים לאכיפת הוצאות שנפסקות לטובתם ואין להם יכולת לגבות את הוצאותיהם, ככול שאלה תפסקנה, מהתובעים.

4. התובעים טוענים כי הבקשה אינה נתמכת בתצהיר ודי בכך על מנת לדחותה. לגופו של עניין, טענתם היא שעצם היותם תושבי חוץ אין די בו כדי להצדיק את קבלת הבקשה, ומכל מקום אין דינם כתושבי חוץ אחרים שכן הם אנוסים להגיש תביעתם בישראל. כמו כן, לטענתם סיכויי התביעה טובים שכן המנוח נהרג בפתח ביתו ללא עוול בפו. התובעים מוסיפים וטוענים כי מצבם הכלכלי קשה ביותר וחיובם בהפקדת ערובה ינעל בפניהם את שערי בית המשפט.

5. בתשובת הנתבעים לתגובת התובעים נטען, בין היתר, כי לצורך תמיכה בטענת התובעים לגבי דלות כלכלית צורף תצהיר מטעם תובע אחד בלבד ואין בכך כדי להעיד על מצבם הכלכלי של האחרים. כן צורפו לתשובה העתק מיומני מבצעים במסגרתם דווח על ההתפרעות שהיתה במקום במועד האירוע.

6. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושקלתי את כלל נסיבות העניין, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות) מקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע. בדונו בבקשה לחייב תובע בהפקדת ערובה נדרש הבית המשפט לאזן בין זכותו של הנתבע שלא לצאת בחיסרון כיס אם תידחה התובענה ויפסקו הוצאות לטובתו, ובין הפגיעה האפשרית בזכות הגישה לערכאות של התובע, אשר תביעתו עשויה להידחות על פי הוראת תקנה 519(ב) לתקנות, ככול שלא יוכל לממן את תשלום הערובה. בתביעות שעילתן פעולת כוחות הביטחון, כמו המקרה דנן, נקבע שיש לחייב בהפקדת ערובה תובע שמתגורר מחוץ לתחום השיפוט, ואין בידיו להצביע על נכסים בבעלותו בארץ (ראו לדוגמא: רע"א 6590/10 עזבון אשתייה נ' מדינת ישראל (28.5.12); רע"א 9148/11 עזבון אבו חלימה נ' מדינת ישראל (5.7.12))

7. התובעים הם תושבי קלנדיה והם לא הצביעו על קיומם של נכסים בבעלותם בארץ מהם ניתן להיפרע, אם תידחה תביעתם. התובעים אמנם טענו כי מצבם הכלכלי אינו מאפשר להם להפקיד ערובה, אולם בתמיכה לטענה זו הוגש תצהיר של תובע אחד בלבד. על פני הדברים רוב התובעים האחרים הם בגירים ולא הוגש תצהיר על ידם התומך בטענה כי מצבם הכלכלי אינו מאפשר להם להפקיד ערובה. יצוין, כי אין באי צירוף תצהיר לתמיכה בבקשת הנתבעים כדי להביא לדחייתה, מקום בו צורפו יומני המבצעים התומכים בטענתם. לאחר שנתתי דעתי גם לסיכויי ההליך וגם לצורך שלא לחסום את דרכם של התובעים לערכאות ובשים לב גם לפסיקה הנוהגת בנוגע לגובה ההפקדה בנסיבות דומות, מצאתי לחייב את התובעים בהפקדת ערובה בסך של 20,000 ₪.

7. התוצאה היא שהבקשה לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים מתקבלת. בשים לב לסוג ההליך ולהוצאות העשויות להיגרם במהלכו על התובעים להפקיד סכום של 20,000 ₪ להבטחת הוצאות הנתבעים בהליך. היה והסכום לא יופקד (בין במזומן בין בערבות בנקאית אוטונומית) עד יום 26.2.15 תידחה התובענה.