ת"א 4533-06-15 מלכיאור אומנות בעור בע"מ נ' בקל ואח'

לפניי בקשה בהולה למינוי כונס נכסים זמני על נכסי המבקשת המוחזקים בידי המשיבות לרבות ציוד, מכונות מלאי וסחורה המצויים בחנות שבמלון דן ברחוב הירקון וכן במפעל שברחוב גינצבורג 6 בראשון לציון ומינויו של עו"ד יהודה ברמי ככונס עליהם.

לאחר שעיינתי בבקשה וכן בכתב התביעה ובחומר המצוי בתיק בית המשפט החלטתי לדחות את הבקשה.

על אתר אומר כי עובר להגשת הבקשה הגישה המבקשת בקשה להטלת עיקולים ואיסור דיספוזיציה. לבקשתה ניתן צו כאמור במעמד צד אחד. לאחר שהתקיים דיון במעמד שני הצדדים ונשמעו טענותיהם קבע כב' הרשם אריה ביטון בהחלטה מנומקת כי יש לבטל צווים אלו. להלן דברים מתוך החלטתו: "די באמור לעיל, כדי להוביל למסקנה, כי הטלת העיקולים הזמניים פגע במשיבות במידה העולה על הנדרש ואין הוא צודק וראוי בנסיבות העניין. לפיכך, אף בהתחשב בשיקולי יושר, תום לב וניקיון כפיים אין מקום להותרת צווי העיקול על כנם ויש להורות על ביטולם לאלתר". בהמשך החלטתו הוא הורה על ביטול העיקולים וצו איסור דיספוזיציה בנכסים שבחנות, במפעל ובכלל. כן חייב את המבקשת בהוצאות בסך של 15,000 ₪.

משבוטלו בהחלטה מנומקת העיקולים וצו איסור הדיספוזיציה , הרי שאין כיום מקום ליתן סעד שהוא דרסטי פי כמה וחזקה שיגרום נזק גדול אף יותר למשיבות.

יש לציין כי המבקשת בבקשתה טענה ארוכות לטעויות שנפלו בהחלטת כב' הרשם והסבירה כי הגישה ערעור על החלטתו, אולם מאחר שהעיקולים בוטלו כבר לא נותר עוד טעם לערעור. אציין כי בהחלטתי זו איני יושב כערכאת ערעור על החלטת כב' הרשם ומשניתנה על ידו החלטה מנומקת אשר לא בוטלה על ידי ערכאת הערעור הרי שזו שרירה וקיימת. בנסיבות אלה איני סבור כי יש מקום לשוב ולבחון מחדש את כל טענות הצדדים על מנת לבדוק האם יש מקום ליתן בסופו של דבר סעד דרסטי פי כמה ושעה שאין הצדקה לכך.

זאת ועוד, הסעד המבוקש בכתב התביעה הנו כספי . המבקשת ביקשה כי המשיבות ישלמו לה סך של 289,000 ₪. בסעיף 42 לכתב התביעה פירטה המבקשת את רכיבי סכום התביעה כדלקמן: סך של 89,000 ₪ בגין תשלומים ששלמה המבקשת למשיבות, סך של 170,000 ₪ בגין הכספים השייכים למבקשת, כך לטענתה, והמצויים אצל לקוחות ואשר לטענתה, המשיבות הורו ללקוחות להעביר לידיהן תשלומים אלה וכן תשלום בסך של 30,000 ₪ עבור הוצאות שנגרמו לה בגין הפרת ההסכם. ביטולו והגשת התובענה דנן.