ת"א 45320-01-11 י' נ' שירביט חב' לביטוח בע"מ

1. לפניי בקשת הנתבעת למינוי מומחה נוסף בתחום הפסיכיאטריה, וזאת לאחר שניתנה חוות דעתו של המומחה שמונה מטעם בית המשפט בתחום זה, ד"ר סול יברובסקי, והוא נחקר על חוות דעתו. התובע השיב לבקשה בה התנגד למינוי מומחה נוסף. הנתבעת הגישה תשובה לתשובתו.

2.הלכה מושרשת היא כי "המומחה הרפואי משמש זרועו הארוכה של בית-המשפט לעניינים שברפואה. בתום המשפט נדרש השופט היושב לדין להכריע בתביעה בהסתמך על חוות-דעתו של המומחה הרפואי שמינה. על-כן בכל אותם מקרים שבהם חש השופט, לאחר שעיין בחוות-הדעת של המומחה הרפואי ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובמהלך חקירתו הנגדית, כי נותרו בו ספקות, וכי הוא נזקק לחוות-דעת נוספת כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף. ודוק, מינוי שכזה לא ייעשה כדבר שבשיגרה, אלא רק באותם המקרים שבהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהיה זה ראוי, להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות-הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על ידיו." (רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4) 673, 676ו-ז (13.3.2002); ההדגשה שלי - מ.ש.).

3.בעניין מזרחי (בעמ' 677ב) וכן ברע"א 9186/00 ציון, חברה לביטוח בע"מ נ' יצחק (14.1.2001) ציין כבוד השופט (כתוארו אז) ת' אור כי "... חשוב לזכור, שבתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, מומחה רפואי מתמנה על ידי בית המשפט, על מנת שבהסתמך על חוות דעתו ועדותו ניתן יהיה לפסוק בעניין מצבו הרפואי של התובע. כשנראה לבית המשפט שיתכן ויתקשה להשתית את פסק דינו על חוות דעתו של המומחה אשר התמנה על ידו, פתוחה בפניו הדרך למנות מומחה אחר, אם במקום המומחה הרפואי אשר מונה ואם בנוסף לו. לא מתקבל על הדעת מצב, שאם חוות דעתו של מומחה רפואי מטעם בית המשפט תדחה כבלתי ראויה להסתמך עליה, לא תהיה בפני בית המשפט כל חוות דעת של מומחה רפואי, עליה יוכל להשתית את פסק דינו. נזכור, שבמסגרת תביעה בגין תאונת הדרכים, התובע אינו יכול להגיש כראיה מטעמו חוות דעת רפואיות. לפיכך, אם במקרה האמור לא ימנה בית המשפט מומחה רפואי אחר, יימנע מהתובע להוכיח את מצבו הרפואי כתוצאה מהתאונה." (ההדגשה שלי - מ.ש.).

4.על דברים אלה חזר בית המשפט העליון הנכבד בשורה ארוכה של החלטות, וראו גם למשל ע"א 1534/12 זידאן נ' הראל חברה לביטוח בע"מ, פיסקה 6 (14.2.2013), שם נקבע מפי כבוד השופט י' עמית כי "מינוי מומחה נוסף יכול וייעשה בכל שלב, אף בשלב הסיכומים, וכשלעצמי, איני רואה מניעה כי ייעשה אף בשלב הערעור, אך ברי כי כך ייעשה רק במקרים חריגים במיוחד."

5.מן הכלל אל הפרט. לאחר עיון בחוות דעת המומחה שמונה, תשובותיו לשאלות ההבהרה והתרשמותי מחקירתו בבית המשפט אני מוצאת כי נותרו בלבי ספקות משמעותיים באשר ליכולתי לאמוד, רק על סמך חוות דעת המומחה תשובותיו וחקירתו, את נכותו הרפואית של התובע בתחום הנפש וכן את הקשר הסיבתי בין נכות כזו לבין אירוע תאונת הדרכים לגביה הוגשה התביעה דנן. להלן אפרט את עיקרי הטעמים למסקנתי זו.

6.בפרקי חוות הדעת השונים כלל המומחה התייחסות לממצאים גופניים אשר לגבי חלקם אין חולק כי אינם קשורים בתאונה ולגבי חלקם האחר נקבע על-ידי המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה העדר קשר סיבתי לתאונה. ממצאים אלה כוללים בעיית שמיעה לאחר תאונה קודמת בעטיה נדרש לניתוחים, מחלת טרשת עורקים המקשה על התובע לצעוד ומגבילה אותו בצורה ניכרת, וכן בעיה בצווארו בעקבותיה הופנה התובע לניתוח. המומחה מציין היבטים נפשיים הכרוכים בכך ובהם סירובו של התובע לניתוח בצווארו והפגנת פחדים והבעת רצון למות.

המומחה העיד כי מבחינתו הממצאים הגופניים שתוארו בחוות הדעת בפרק תולדות המקרה קשורים לתאונת הדרכים הנדונה משנת 2007 (עמ' 2 ש' 25-23), וזאת אף שאישר כי קביעת המומחה האורתופדי בדבר העדר קשר סיבתי בין הבעיה בצוואר לבין התאונה הייתה ידועה לו (עמ' 3). ודוק, חוות דעת האורתופד אמנם הונחה לפני המומחה (כמצוין מפורשות בחוות הדעת וכפי שאישר המומחה בעדותו - עמ' 2 ש' 19-18; אף על-פי כן בין יתר המלצותיו המליץ המומחה בחוות דעתו על מינוי מומחה בתחום האורתופדיה, ובעדותו הבהיר כי זו טעות - עמ' 2 ש' 17).

בשים לב להכללת ממצאים גופניים שיש להם השפעה על הנכות הנפשית ושאינם קשורים לתאונה מצופה היה כי יערך דיון בשאלה איזה חלק מתוך הנכות הנפשית שנמצאה יש לייחס לתאונה. דיון כזה חסר בחוות הדעת ובעדותו המומחה הסכים כי היה עליו להרחיב בשאלת הקשר הסיבתי (עמ' 7 ש' 23-1).

7.כמו כן בחוות דעתו של המומחה חסרה התייחסות לתאונות קודמות לזו הנדונה. התובע היה מעורב בארבע תאונות קודם לתאונה הנדונה משנת 2007 - שתיים בשנת 1995, אחת בשנת 1997, ואחת נוספת בשנת 2000 (נ/2). חוות הדעת מזכירה רק את התאונה משנת 2000 כאשר מן הנכות בשיעור 20% שנקבעה בחוות הדעת חיווה המומחה דעתו כי "מתוך זה יש להוריד 5% שנובע מכך ששתי התאונות התרחשו באותו מקום." תשובת המומחה לשאלת ההבהרה מטעם הנתבעת ביחס לנכות הקשורה לכל אחת משתי תאונות אלה הייתה "% הנכות שנקבעו על ידי, בחוות הדעת מתאריך 07/06/13 מתייחסת לתאונה שאירעה ב-16/09/2007. מאחר והתאונה שאירעה בשנת 2000 קרתה באותו מקום, הרי שקיימת השפעה על קביעת גובה הנכות כתוצאה מהתאונה מ-2007. לכן הפחתתי את % הנכות לכדי 5%." הדברים לא הובררו עד תום וממילא אין לדעת כיצד משפיעות התאונות הקודמות הנוספות על נכותו של התובע והדבר לא הושלם בעת חקירתו (עמ' 8 ש' 16-3).