ת"א 45315-04-16 דויאב ואח' נ' טורקיניץ ואח'

1.בקשה לחילוט ערבון שהופקד על ידי המשיבים בקופת בית המשפט במסגרת צו מניעה זמני

שניתן במעמד צד אחד.

2.המבקשים טוענים כי מאחר וצו המניעה פקע לאור החלטת בית המשפט אשר מחקו בהסכמת הצדדים להעדר סמכות מקומית , ואף בית המשפט המחוזי אשר אליו הוגשה הבקשה החדשה למתן צו מניעה זמני דחה את הבקשה, הרי שהלכה למעשה פקע צו המניעה הזמני ועם זאת למבקשים נגרמו נזקים לאורם מבוקש חילוט העירבון שהופקד על ידי המשיבים.

3.המבקשים מציינים בבקשתם כי אמנם בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ויתרו על הוצאות המשפט אולם הבהירו כי הם מתנגדים לשחרור הערבון בבית משפט השלום וכי בכוונתם לעתור לחילוטו.

לגופו של עניין טוענים המבקשים כי נגרמו להם נזקים לאור העובדה כי קרוב לחודש ימים נמנעה מהם היכולת להתקדם לביצועה של עסקת מכר במקרקעין, המבקשים נאלצו לנתק כל מגע עם רוכש פוטנציאלי דבר שהציג אותם באור שלילי וגרם לפגיעה בשמם הטוב וכן נגרמו להם הוצאות משפט.

4.המשיבים טוענים בתגובתם כי ביום 8.5.16 ניתנה החלטת בית המשפט המורה על השבת הכספי העירבון לידי המשיבים ומדובר בהחלטה חלוטה עליה לא ערערו המבקשים. כן טוענים המשיבים כי ביום 16.5.16 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי כי צו המניעה הזמני יימחק ללא צו להוצאות וגם כאן מדובר בהחלטה חלוטה.

לחילופין טוענים המשיבים כי בקשת המבקשים נעדרת כל בסיס עובדתי ומעבר לכך מסתירים המבקשים מבית המשפט את העובדה כי המקרקעין נשוא הבקשה נמכרו בתמורה העולה על סך של 1,900,000 ₪.

5.המקור הנורמטיבי לסמכות בית המשפט להורות על חילוט עירבון מצוי בהוראת תקנה 371 לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת:

"פקע הצו הזמני, יהיה בית המשפט הדן בתובענה רשאי, לאחר שנתן לצדדים הנוגעים בדבר הזדמנות להשמיע את טענותיהם, להורות על חילוט העירבון, כולו או מקצתו, בין לפני מתן פסק הדין ובין לאחריו, לטובת מי שאליו מופנה הצו, אם ראה כי נגרמו לו נזק או הוצאות עקב מתן הצו, וכי הבקשה לא היתה סבירה בנסיבות העניין, חילוט העירבון אינו מותנה בהוכחת גובה הנזק שנגרם".

כלומר, על המבקש לחלט עירבון לפי תקנה 371, להציג ראיות והוכחות המבססות את קיומו של הנזק. אמנם התקנה אינה דורשת הוכחת שיעור הנזק אולם בהתאם לפסיקה עולה כי על המבקש חילוט להציג ולו מעט מראיותיו גם לעניין זה.

6.יש לציין כי חילוט עירבון מותנה בשיקול דעת בית המשפט ואינו תוצאה אוטומטית. מדובר בהליך קיצוני שאינו ניתן לרוב כסעד שבשגרה (ראה לעניין זה רע"א 98/03 מפעלי גדנסקי בע"מ נ' ברום תעשיות טקסטיל (1993) בע"מ, פ"ד נז(3)727).