ת"א 45310-05-16 אפלבאום ואח' נ' חרמש

בפני בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה שעניינה שוכרי דירה שפינו דירה לאחר שלטענתם הסתבר להם כי הושכרה להם דירה שהנתבע ידע כי חשופה לנזקי הצפות ביוב חוזרים ונשנים. עוד טוענות התובעות להפסקות חשמל חוזרות ונשנות ולחלוקת הדירה בלא לפצל את שעוני המים והחשמל וחשבון הארנונה.

בכתב התביעה תובעות התובעות את הסעדים הבאים:

א. תשלום פיצוי מוסכם בסך 36,000 ₪ הקבוע בחוזה כפיצוי בגין הפרה יסודית של הסכם השכירות.

ב. סכום נוסף של 60,000 ₪ בגין נזקים ממוניים ולא ממוניים שנגרמו בשל חוסר תום הלב הנטען של הנתבע.

משלא הגיש הנתבע כתב הגנה, למרות שזומן כדין, הגישו הנתבעות בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.

ביום 28.9.16 הוריתי לתובעות, מכוח סמכותי בתקנה 97(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, להגיש תצהיר באשר לנזקיהם הנטענים בסעיף ב' דלעיל, בצירוף ראיות תומכות, וכן לפרט, האם אין מדובר בפיצוי כפל. תצהיר וטיעון בהתאם אכן הוגש.

לאחר עיון בנטען הריני קובע כדלקמן:

הלכה פסוקה היא כי אין לפסוק סעדים חוזיים שהינם בגדר כפל תרופה על אותו נזק (ראה למשל: ע"א 3666/90 מלון צוקים בע"מ נ' עירית נתניה, פ"ד מו (4) 45; יהודה אדר ומשה גלברד "השבה, פיצויים, צירוף תרופות וחופש חוזים" משפטים מא 827 (התשע"א)). בנוסף, ובאותה מידה, כאשר בוחר תובע להסתמך על תניית פיצוי מוסכם, תביעה זו היא חילופית לתביעה לפיצויים בגין הפרת חוזה, אלא אם עסקינן בתביעה לנזקי הפרה אחרים לאלה שמוצו בפיצוי המוסכם (ראה למשל: ע"א 2161/11 דרור נ' פרץ [פורסם בנבו]). בענייננו, לטעמי, התביעה בגין נזקי תום הלב, והתביעה בגין נזקי הפרת החוזה, הינה תביעה זהה לפיצויי הסתמכות, בבחינת "אותה גברת בשינוי אדרת". לפיכך, משבחרו התובעות לתבוע את נזקיהם מהפרות הנתבע על פי תניית הפיצוי המוסכם, מיצו הן את נזקיהן.

לפיכך, אני פוסק כי הנתבע ישלם לתובעות הסך של 36,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.9.16 (יום ביטול החוזה), ועד לתשלום המלא בפועל. עוד אני פוסק לתובעות, כי הנתבע ישלם להן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪. את יתר רכיבי התביעה אני דוחה.

ניתן היום, ב' חשוון תשע"ז, 03 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.