ת"א 45309-12-13 פלונית נ' מנס ואח'

בתביעה נגד נתבעת 2

1. התובעת לא הגישה ראיות חרף אורכה שקיבלה ולמעשה לא אפשרה לברר את התביעה. בקשות עורכי דינה להשתחרר מייצוג לרבות טענותיהם על החמרה במצבה הנפשי (ללא אסמכתא כלשהי) לא היה בהן לשנות את המצב ובהתאם להחלטה מ – 11/7/16 – התביעה נמחקת.

2. הנתבעת מבקש לפסוק לה את ההוצאות הבאות:

2.1. שכ"ט בסך 8,190 ₪;

2.2. שכ"ט מומחה (פסיכיאטר) בסך 10,620 ₪; 

2.3. הוצאות עבור איסוף תיעוד רפואי וצילום בסך 750 ₪.

3. פסיקת הוצאות משפט מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, הרואה לנגד עיניה את מכלול נסיבות הסכסוך, את התנהלות בעלי הדין ויתר הגורמים המשפיעים על קביעת שכר הטרחה וההוצאות (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' 11 , 727-728). נקודת המוצא היא כי יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות. עם זאת, על השופט להפעיל שיקול דעת אובייקטיבי, ולבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם המדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין. בין השיקולים שעל ביהמ"ש לשקול בהקשר זה – תעריף המינימום כרף תחתון של סבירות; התנהגות הצדדים להליך ובכלל זה דרך ניהול ההליך; הסעד המבוקש או היקף הסכום השנוי במחלוקת; מורכבות התיק והזמן שהושקע בהכנתו; וחשיבות העניין עבור בעלי הדין. עם זאת, אין המדובר ברשימה סגורה של שיקולים, ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו (בג"ץ 891/05, ע"א 2617/00 מחצבות כנרת נ' הועדה המקומית לתכנון והבניה נצרת עילית, פ"ד ס (1) 600, 615).

4. זכיית הנתבעת באה עקב מחיקת התביעה. התובעת לא פעלה פוזיטיבית למחיקת התביעה ולכן אין מקום להניח שהגשת התביעה לא הייתה מוצדקת מלכתחילה (השוו – ע"א 3088/06 ניר נ' רבינוביץ, פורסם בנבו). עם זאת, הימנעותה מהגשת ראיות דומה לאי התייצבות למשפט ובהיעדר סיבה מבוררת, מצביעה על זניחת התביעה (השוו - ע"א 32/89 גולן נ' עלוני, פ"ד מו (3) 665, 670-671).

ביסוד התביעה טענת התובעת כי הותקפה מינית בידי הנתבע עת עבד בבי"ח של הנתבעת 2. התובעת לוקה במגוון הפרעות נפשיות ללא קשר לתקיפה הנטענת ולטענתה הוחמר מצבה בעקבותיה. מאחר שצירפה לתביעה חוות דעת פסיכיאטרית, נדרשה הנתבעת לאסוף חומר רפואי ולהגיש חוות דעת נגדית.

באי כוחה הגישו כתב הגנה והופיעו ב – 3 ישיבות קדם משפט. הגורם הדומיננטי בהגשת בקשות היה הנתבע 1. אשר לנתבעת 2, באי כוחה לא הגישו בקשות בעניין הליכים מקדמיים, למעט בקשה למתן צו מופנה למל"ל. מבלי להקל ראש, חשיבות העניין לנתבעת 2 פחותה מחשיבותה לנתבע 1.

התוצאה –