ת"א 45267-09-14 זיקנו נ' קיס ואח'

לפני בקשת המבקשים (להלן: "הנתבעים") להורות על דחייה סילוק התביעה על הסף מחמת העדר עילה, התיישנות ובשל היותה של התביעה קנטרנית וחסרת תום לב.

עסקינן בתביעת פינוי שהוגשה בסדר דין מיוחד לפי הוראות פרק טז לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984.

לטענת הנתבעים, בנו של התובע מכר להם את הדירה. מאחר ומצבם הכלכלי לא אפשר להם באותה עת לשלם את מלוא הסכום בבת אחת או לקבל מימון, ומאחר ובין הצדדים שררו יחסי חברות, הוסכם כי הדירות ימכרו להם תמורת סך של 67,500$ שישולם במקדמה של 5000$ והיתרה בתשלום חודשי של 3000 ₪. נוכח הסעד המבוקש, פינוי הנתבעים מדירה אותה רכשו כדין עסקינן למעשה בתביעה שמהותה בעלות כשהסמכות לדון בה הינה של בית המשפט המחוזי.

בנוסף, ובהתאם לטענת התובע, תשלומי שכר הדירה פסקו בחודש 11/02 התביעה הוגשה רק ביום 18/09/14 דהיינו למעלה מ7 שנים לאחר שנולדו החובות הנטענים ולפיכך התביעה התיישנה.

לבסוף טוענים הנתבעים, כי עסקינן בצדדים שבמשך שנים היו חברים, והיחסים התבססו על אמון וכבוד הדדי. במשך שנים לא העלה התובע כל טענה והיום מנצל את עובדת אי רישום העיסקה בלשכת רישום המקרקעין ומבקש מבית המשפט להורות על פינוי נסכים שנרכשו עוד בשנת 2002. המשיב נוהג בחוסר תום לב, מעלים עובדות ומטעה את בית המשפט.

לטענת המשיב (להלן: "התובע") דין הבקשה להידחות. המבחן לקביעת הסמכות העניינית הינו מבחן הסעד הנתבע בתביעה ולא טענות הנתבעים על סכסוך ועילת בעלות. עסקינן בתביעת פינוי מדירת מגורים שהושכרה לנתבעים ע"י בנו של התובע, בשכירות בלתי מוגנת, בשל הפרות הסכם השכירות שהחלו בשנת 2002 ולתובע נודע עליהן באיחור רב.