ת"א 45232-03-15

בפניי בקשה לעיון בתיק בית המשפט דנן, שהוגשה בהתאם לתקנה 4(ג) בתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג-2003 (להלן: "התקנות").

1. אורטל תיירות ונופש בע"מ (להלן: "המבקשת") טוענת, כי בינה לבין זול ובגדול בע"מ (להלן: "התובעת") התגלע סכסוך באשר לתנאי הסכם השכירות, שנחתם בין המבקשת (כשוכרת) למפעלי מתכת ש.כהן בע"מ (להלן: "הנתבעת") (כמשכירה), ואשר הומחה לתובעת על ידי הנתבעת. לדידה, משום שתיק זה עניינו בהסכם המכר של נכס שחלקו הוא שהושכר למבקשת, עיון בתיק יאפשר לה לגלות אם היו הכרעות שיפוטיות, או אם מתקיים השתק שעשוי להיות רלוונטי לסכסוך לה היא צד.

2. התובעת מתנגדת. לטעמה אם יתאפשר למבקשת לעיין בתיק יגרמו לה נזקים כבירים, שכן יועברו סודות מסחריים ובעלי ערך לא רק למבקשת אלא גם לצדדים שלישיים. המבקשת, כך נטען, היא אחת מיני שוכרים רבים, ובתיק בית המשפט חוזי שכירות עם שוכרים שונים, הכוללים את תנאי השכירות כמו גם פרטיהם האישיים של השוכרים. משכך, ביקשה התובעת לדחות את הבקשה מטעמי פרטיות ולאור המידע המסחרי הכלולים בתיק.

   אציין, כי בתגובתה כללה התובעת גם פירוט של הנתונים בהם מתבקש בית המשפט שלא לאפשר עיון.

3. המבקשת השיבה, כי ברירת המחדל היא מתן עיון בתיק, כי נטל השכנוע שלא ליתן עיון מונח על כתפי התובעת והיא כשלה להרים אותו. נטען, כי התובעת הנה תאגיד ולכן לא עומדת לה הזכות לפרטיות, ואפילו היתה עומדת לה זכות זו, הרי שהנתונים מצויים בתיק בית משפט, בהליך שנדון בדלתיים פתוחות ואין כל פגיעה בפרטיות בחשיפתם. עוד טענה המבקשת, כי לו היה מדובר בסודות מסחריים היה על התובעת לפעול בעוד מועד ולדאוג לחסיונם. באשר לפגיעה בפרטיות שוכרים אחרים, השיבה המבקשת, כי אינה מתנגדת למחיקת שמותיהם, וזאת הגם שככל הידוע לה רובם תאגידים. ברם, את מחירי השכירות אותם מבקשת התובעת לחסות, המבקשת מעוניינת לקבל משום שלפיה מדובר בנתון הנוגע באופן ישיר לסכסוך ביניהן, בו נטען כי היא משלמת שכירות נמוכה כתוצאה מפעולות שנטען שאינן כשרות. ככלל, טענה המבקשת, לא ניתן נימוק מספק להשחרת הנתונים אותם מבקשת התובעת לחסות, אך גם מסרה שלא תתנגד להשחרת מספרי שיקים ותאריכי פירעון, שהם בגדר הנתונים המסוימים שחסיונם התבקש.

   דיון והכרעה

4. כנטען, הכלל הקבוע בתקנות הוא מתן עיון בתיקי בית המשפט.

   תקנה 4(א) בתקנות מורה: "כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית משפט (להלן – בקשת עיון), ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין". אך לאחר מכן ממשיכה התקנה, כלהלן:

   "(ב) בקשת עיון תוגש לשופט או רשם שהתיק נדון לפניו, ובאין אפשרות כאמור, לשופט או רשם שיקבע נשיא בית המשפט.

   (ג)בקשת עיון תהיה מנומקת, ותוגש לפי טופס 2 שבתוספת.

   (ד)בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לענינו בתיק של המבקש, לענינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה.

   ..."

   המנגנון הקבוע בתקנה 4 מלמד, כי לא די בכך שתיק מתנהל בדלתיים פתוחות ומוגדר כפתוח לעיון הציבור, כדי לאפשר לכל דכפין לעיין בו. לו היה זה המצב, די היה לכלול בתקנות הוראה מתאימה למזכירויות בתי המשפט. אולם מחוקק המשנה מצא לנכון להכפיף את העיון לשיקול הדעת השיפוטי, על מנת שלא יפגעו הצדדים להליך, אשר מידע בעניינם נחשף במהלך ההתדיינות.