ת"א 45178-07-13,תא"מ 53016-12-10, 14418-10-09 בדוח נ' קליימן ואח'

עניינן של התביעות שלפניי הוא מערכת יחסים שבין התובע, שלום בדוח בעלים של דירה שתיקרא להלן המושכר(להלן: המשכיר) לבין הנתבעים, בני הזוג קליימן (להלן: השוכרים), אשר התקשרו עם המשכיר בחוזה שכירות ביום 22/1/07, במסגרתו שכרו את דירת המשכיר ברמת גן לתקופה בת 18 חודשים בתמורה לתשלום של 1,200 דולר ארה"ב לחודש.

זאת לציין כי לאחר תקופת השכירות הראשונה ניתנה לשוכרים הזכות להאריך את הסכם השכירות בשתי תקופות נוספות בנות 12 חודשים כל אחת (להלן: האופציה).

התביעה הוגשה גם כנגד הנתבע 3 אשר חתם על שטר חוב במעמד חתימת השוכרים על הסכם השכירות, כערב להבטחת קיום התחייבויות השוכרים על פי הסכם השכירות.

בפסק דין זה אכריע בשלוש תביעות שהדיון בהן אוחד כדלקמן :

שתי תביעות שטריות שהוגשו על ידי המשכיר לביצוע שיקים שמסרו בידיו השוכרים כאמצעי לתשלום דמי השכירות ומשלא כובדו על ידי הבנק והוגשה התנגדות על ידי השוכרים הועברו לדיון בבית משפט השלום ותביעה נוספת שהוגשה בשלב מאוחר יותר על ידי התובע המשכיר , שעילותיה חוזיות ונזיקיות, ועוסקת בנזקים שהסבו הנתבעים למושכר לטענת המשכירות

ראשית אדון בתביעות לתשלום דמי שכירות – התביעות השטריות ולאחר מכן בתביעה לפיצוי בגין נזקים למושכר.

תמצית טענות התובע

לגירסת המשכיר הפרו השוכרים את הסכם השכירות .

בניגוד להסכמתו הפעילה הנתבעת 2 (להלן: השוכרת) גן ילדים במושכר. זאת כאמור בניגוד להסכמתו על פיה הייתה השוכרת רשאית לטפל במס' פעוטות בדירה בלבד להבדיל מהפעלת גן ילדים במושכר.

הסכמה זו איננה חלק מהסכם השכירות היא באה לידי ביטוי בנספח להסכם -מסמך נפרד אשר נכתב ביום חתימת ההסכם.