ת"א 45151-11-11 קרן קיימת לישראל באמצעות תובע מקרקעי ישראל ואח' נ' אנדרסון ואח'

1.בפני תביעה לצו הפסקה, פינוי, הריסה ותשלום דמי השימוש ראויים לנוכח הפעלת גן אירועים ע"י הנתבעים 2-1 בתחומי המושב כפר ידידה. לאחר שהפעלת הגן הופסקה מזה מספר שנים צומצמה התביעה לתשלום דמי השימוש והריסת המבנים שבהם נעשה שימוש חורג ללא היתר.

רקע

2.התובע הינו הבעלים הרשום של נכס בשטח של כ 7.5 דונם במושב כפר ידידה (להלן- הנכס) שהוחכר לנתבעת 3 עפ"י הסכם משבצת דו צדדי מיום 29.11.2001. מטרת השימוש בקרקע על פי ההסכם נועדה בעיקרה לחקלאות למעט השטחים המיועדים למגורי בעלי הנחלות. עפ"י ס' 19 להסכם המשבצת נאסר על חברי המושב לבנות או למסור את זכויות השימוש בנכס ללא קבלת אישור התובע מראש ובכתב.

3.הנתבעים 2-1 מחזיקים בכלל הנכס כברי רשות של המושב והפעילו בו גן אירועים הידוע בשם "גינת האגוז" לרבות במבנים שונים כמו סככות, קרוואנים וחניות בהם התבצע שימוש חורג בקשר עם פעילות גן האירועים.

4.אין חולק כי הנתבעים לא שילמו דמי שימוש בתקופת פעילות גן האירועים שהופסקה רק בשלהי שנת 2010, וזאת לאחר גזר דין שניתן ע"י ביהמ"ש השלום בנתניה מיום 10.12.09 על פי כתב אישום שהוגש כנגדם ע"י המועצה האזורית עמק חפר.

5. דמי השימוש נתבעו ל 7 שנים שטרם הגשת התביעה החל משנת 05 ועד 11 ועל פי 5% משווי הקרקע לפי השימוש שהתבצע בפועל.

6.במסגרת פסק דין חלקי מיום 24.5.12 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים ביחס להודעת צד ג' אשר הוגשה על ידי הנתבעים 2-1 כנגד הנתבעת 3, ולפיו כל פסק דין חלוט אשר יינתן בתיק זה יחייב רק את הראשונים וישולם על ידם בלבד. גם התובע והנתבעת 3 הגיעו להסכמה על פיה תכבד האחרונה כל פסק דין חלוט כפוף לאמור בפסה"ד החלקי בהודעה לצד ג' מול הנתבעים 2-1 ועל כן הופטרה הנתבעת 3 מהשתתפות בניהול ההליך.

טענות הצדדים

7.לטענת התובע בהיעדר הסכמה מצדו, לא היו רשאים הנתבעים 2-1 ( להלן הנתבעים מכאן ואילך) לעשות דין לעצמם ולעשות שימוש מסחרי במקרקעין אשר הושכרו למטרות חקלאיות בלבד. משבוצע השימוש החורג כאמור, במעשה או במחדל, הופר הסכם המשבצת ובכך התגבשה עילה לביטולו. זאת ועוד, במעשיהם אלה עשו הנתבעים עושר ולא במשפט, וזאת תוך שימוש במקרקעי ציבור למטרות השכרה מסחרית ו/או הפעלת עסקים מסחריים בעצמם ו/או מי מטעמם, כאשר כל האמור לעיל נעשה ללא הרשאה, חוזה ו/או תשלום ותוך הפרתה המפורשת של מטרת השימוש הקבועה בהסכם המשבצת. משכך חייבים הנתבעים לשלם דמי שימוש ראויים בגין התקופה בהתחשב בהתיישנות הדיונית ל 7 שנים בלבד. עוד נטען ע"י התובע כי הואיל והשימוש החורג מהווה הפרה של דיני התכנון והבנייה וזאת לאור העובדה שלא ניתן היתר לשימוש חורג במבנים מטעם מוסדות התכנון הרלוונטיים, יש ליתן צו להריסת כל המבנים בהם בוצעה פעילות לא חקלאית, על חשבון הנתבעים.