ת"א 45140-12-10 רובין ואח' נ' מי רן מים ותשתיות בע"מ ואח'

1. ההליך החל בבקשה לצו מניעה נגד הנתבעות, שלא לנתק את אספקת זרם החשמל והמים בשל חוב כספי.

לאחר מתן צו המניעה הזמני במעמד צד אחד, ובדיון במעמד הצדדים, ניתן תוקף של החלטה להסדר דיוני כדלקמן: ניתנה לתובעים אפשרות להגיש חוו"ד של מומחים שיבדקו מוני המים והחשמל; כאשר במידת האפשר יהיו המומחים אנשי מקורות וחברת החשמל בהווה או בעבר. במקביל, ישולם כסדרו התשלום השוטף לנתבעת 1, החל מחודש דצמבר 2011.

בהחלטה מיום 01.03.11 הובהר כי התובעים נדרשים להביא חוו"ד מטעמם לגבי תקינות המונים והחיוב הכספי הנדרש בהתאם בגין חיובי מים וחשמל. בשלב זה טענו התובעים כי על הנתבעת 1 לספק להם מספר מסמכים חסרים, ועל כן נקבע בהחלטה מיום 03.05.11, כי התובעים ישלחו לב"כ הנתבעת 1 מכתב מסודר ברוח זו בתוך 15 יום, ובמקביל יושלם נושא בדיקת המומחים כאשר גם בעניין זה יש לפרט מה נדרש כדי להשלים את חווה"ד.

נדרשתי לדבר עוד בפתיח, ולו בכדי, שכן עד היום לא הוגשה חווה"ד האמורה, הגם שהינה הכרחית להוכחת התביעה העיקרית, והמכתב האמור לא הומצא לנתבעות.

טענות התובעים

2. התובעים 1 ו-2 הינם זוג נשוי+6, הוריהם של תובעים 3 ו-4. התובע 1 הינו חבר קיבוץ חולתה. התובע 3 הינו רווק, אשר לאחר שחרורו משירות קבע בצה"ל ב-11/11 רכש נכס בקיבוץ.

התובעים 4 ו-5 הינם זוג צעיר אשר רכש גם נכס בקיבוץ. הנתבעת 1 (להלן: "מירם") הינה תאגיד שהוקם על מנת לתת מענה לצרכי הישובים בכל הנוגע לשדרוג, הקמה וניהול של מערכות תשתית מים וחשמל, ופעלה בקיבוץ כשלוחה ו/או קבלן עצמאי ו/או מיופת כוח של הנתבעת 2. הנתבעת 2 (להלן: "הקיבוץ") הינה אגודה שיתופית חקלאית, המוסמכת לטפל ולנהל את ענייני חבריה מכוח פקודת האגודות השיתופיות ותקנון האגודה.

3. עד ליום 01.01.07 פעל הקיבוץ כספק חשמל ומים מכוח הרשאות שניתנו לו ע"י רשות החשמל ורשות המים הממשלתית. כך, חויב הקיבוץ ע"י חברת החשמל ומקורות בגין צריכת החשמל והמים על פי קריאות המונים, וחייב בתורו מידי חודש את צרכני המשנה בקיבוץ בהתאם להרשאות והחלטות המוסדות.

ביום 06.12.06 פורסמה בעיתון המקומי מודעה המציינת כי מינואר 2007 תנפיק מירם את הדוחות ותגבה את חיובי המים והחשמל, וכן כי חיובי המים בתקציב האישי יפסקו. על אף האמור, רק ביום 03.04.08 חתמו הנתבעות על הסכמי אספקה כאמור. על כן טוענים התובעים כי מירם גבתה כספים בזמן זה ללא סמכות, ומבלי שהסמכתה הותרה ע"י נותני ההרשאות. אציין כבר בשלב זה, כי אין חולק שאכן ההסכמים נחתמו ביום 03.04.08, אולם הם הוחלו רטרואקטיבית מיום 01.01.07, כאשר החל ממועד זה היתה מירם אחראית על רכישת החשמל והמים והתשלום עבורם לחברת החשמל ולמקורות בהתאם, לפי צריכתם בפועל של דיירי הקיבוץ. מכאן, שלא יכול להיות חולק כי ככל שנעשה שימוש בחשמל ובמים שסיפקה מירם, יש לשלם לה בגינם, בתורת מי שסיפקה שירות לצרכני הקיבוץ. התובעים מכל מקום לא היו יכולים להיבנות מענין זה, שכן אם לא למירם – היו אמורים לשלם ממילא חשמל ומים בשווי גובה הצריכה, בין למקורות וחב' החשמל , ובין לקיבוץ כפי שנהג בעבר על מנת שיעביר הסכומים המשקפים גובה הצריכה לחב' החשמל ומקורות. אך לצרוך בלי לשלם – לא ניתן, והדבר עולה כדי עשיית עושר. לעניין זה עוד אשוב בהמשך.

4. עוד טענו התובעים, כי תעריפי המים הוחלו על ישובים כדוגמת הקיבוץ החל מיום 01.07.10 בלבד, כאשר תחילת הגביה לפי התעריפים התאפשרה החל מ-01/11, ועד אותו מועד חויבו הצרכנים בקיבוץ בתעריף נמוך יותר מזה הקבוע בכללי המים. במסגרת ההסכמים, קיבלה מירם כאמור גם את ההיתר לפעול בתחום אספקת המים, ומשכך העלו התובעים טענות גם כנגד חיובים אלו.