ת"א 45136-12-12 סבג ואח' נ' רקפות בגבעה בע"מ ואח'

לפני תביעה חוזית- נזיקית.

התובעים הם בני זוג אשר התקשרו עם הנתבעת מס' 1 בהסכם מכר מיום 5.7.10 לרכישת דירה ברח' הסתוונית 4 דירה מס' 19 בקרית ביאליק (להלן: "הסכם המכר"; "הדירה"). הנתבעת 1 היא יזמית הפרויקט רקפות בגבעה והיא אשר מכרה לתובעים את הדירה. הנתבעת 2, היא החברה הקבלנית המבצעת אשר בנתה את דירת התובעים. הנתבע 3 הוא מהנדס בניין במקצועו ושימש בזמנים הרלבנטיים לתביעה כמנהל הנתבעות 1-2. הנתבע 4, בעל מניות בנתבעת 1, מהנדס בניין במקצועו ושימש בזמנים הרלבנטיים כמנהלה של הנתבעת 1 וכמהנדס הבניין מטעם נתבעות 1-2.

התובעים טוענים לקיומם של ליקויי בניה בדירה כתוצאה מעבודות הנתבעים. התובעים עותרים לפיצוי בגין איחור במסירה של הדירה, בהתאם לחוזה המכר. לטענתם, יש להרים מסך באשר לנתבעים 3-4. לטענתם, ההסכם שנחתם עימם הנו חוזה אחיד בו קיימים תנאים מקפחים. לתמיכה בטענותיהם לעניין ליקוי בניה בדירה צרפו התובעים חוות דעת מומחה מטעמם -דר' בן עזרא אשר העריך עלות תיקון הליקויים בדירה בסך של 118,036 ₪. כן עותרים התובעים לפיצוי בגין ירידת ערך, זיכוי בגין רכישת המטבח, החזר בעבור התשלום לנתבעות בגין צביעת הדירה בגוון אחר מזה שהוזמן על ידם, נזקי חשמל בדירה ועגמת נפש. לטענתם, הפגמים והליקויים המצויים בדירה מעידים כי הנתבעים התרשלו בכל הקשור לבניית הדירה, הפרו חובות חקוקות בדין ובנו בחוסר מקצועיות ורשלנות. לטענתם, בנסיבות חל הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" ועל הנתבעים הנטל להוכיח כי לא התרשלו בביצוע עבודות הבניה. התובעים עותרים לפיצויים עבור ליקויי בניה לפי חוות דעת המומחה מטעמם: 118,036 ₪; עלות חוות הדעת- 1,740 ₪; עלות חוות הדעת "דור ביקורת מבנים"- 2160 ₪; החזר זיכוי מטבח- 13,200 ₪; עגמת נפש- 25,000 ₪; איחור במסירה- 10,666 ₪; ירידת ערך- 20,000 ₪; עלות נזקי החשמל- 1,100 ₪; סה"כ 191,902 ₪. לצרכי אגרה העמידו התובעים את תביעתם על סך של 150,000 ₪.

הנתבעים טוענים להעדר יריבות והעדר עילת תביעה כנגד הנתבעים 3-4. לטענתם התובעים לא הציגו כל עילה המצדיקה חריגה מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת ואף לא טענו כי הנתבעים

3-4 התחייבו כלפיהם באופן אישי, פעלו במרמה או הציגו בפניהם מצג שווא המצדיק הרמת מסך ההתאגדות. הנתבעים מכחישים את טענות התובעים בנוגע לאיחור במסירת הדירה, הליקויים, החזר בגין רכישת מטבח וצביעת הדירה. לטענתם, התובעים הם שהפרו את הסכם המכר בכך שנמנעו מלדווח על ליקויים או אי התאמות נוספות תוך 30 יום ממועד היווצרותם או המועד בו ניתן היה לגלותם. הנתבעים דוחים את טענת התובעים לפיה הסכם המכר הוא חוזה אחיד בעל תנאים מקפחים. הנתבעים אינם מכחישים כי התובעים פנו אליהם לביצוע תיקונים אך לטענתם המדובר בתיקונים קלים ובודדים וככל שתיקונים אלו אכן נדרשו, הם בוצעו על ידם. לטענתם הם לא התרשלו בבניית הדירה ופעולותיהם נעשו בזהירות ובמיומנות הראויה תוך הקפדה על הוראות החוק.

הנתבעים צרפו חוות דעת הנדסית מטעמם מיום 19.3.13 שנערכה על ידי הנתבע 4 מר ארנון פסטרנק המעריכה את עלות התיקונים בדירה בסך כולל של 5,966 ₪.

דיון:

חבות:

אחריות הנתבעים 3-4:

לטענת התובעים, הנתבעים 3-4 ניהלו את המו"מ מולם באופן אישי והם היו הכתובת הישירה לכל פניותיהם בכל נושא השייך לעסקת המכר. לטענתם, ההתכתבות מול הנתבעים 3-4 מעידה על מידת מעורבותם, הנתבעים 3-4 היו הרוח החיה ודאגו להורות לתובעים לכתוב את חלקם של השיקים בגין תמורת המכר, ע"ש נתבעת 2 והוציאו חשבוניות בהתאם. התובעים טוענים כי הנתבע 3 ביקש מהם להעביר כספים לחשבונו הפרטי. לטענתם, גם דיירים נוספים בבנין העבירו תשלומים ע"פ הוראות הנתבעים 3-4 לנתבעת מס' 2. לתמיכה בטענותיהם צרפו התובעים לעיונו של בית המשפט ראיות על העברת כספים מהתובעים לחשבונם הפרטי של הנתבע 3 ואשתו וכן שיק שמסרו התובעים לפקודת הנתבעת 1 אשר הוסב לנתבעת 2 והופקד בחשבונה. עוד הוצג, שיק שנתן אחד הדיירים בפרויקט מר אורי מילר, אשר הופקד על ידי הנתבעת 2, דרישת תשלום מהנתבעת 1 אשר שולמה בהעברה בנקאית לחשבונה של הנתבעת 2, חשבונית מהנתבעת 2 למר אורי מילר, תשלום לחשבונו הפרטי של הנתבע 3 עבור שינויים בדירה מס' 20 וחשבונית מטעם הנתבעת 2 למשפחת אבוחסירה על סכום זה, קבלה של הנתבעת 2 שניתנה לדיירת נוספת בפרויקט, גב' דקל ושיק על סכום זה לפקודת הנתבעת 2, שיק לפקודת הנתבעת 2 על סך של 25,233 ₪ של הגב' דקל וקבלה על סכום זה מהנתבעת 2, שיק לפקודת הנתבע 3 מגב' דקל וקבלה על סכום זה מטעם הנתבעת 1. כן צורף תצהירה של הגב' דקל ובו פירוט טענותיה באשר למעורבות שבין הנתבע מס' 3 לנתבעות 1-2 ומעורבותו האישית של הנתבע 3 בפרויקט הבניה. התובעים טוענים כי בחקירתו הודה הנתבע 3 כי הנתבעות 1-2 מתנהלות מאותו משרד עם אותה מזכירה. לטענתם, בנסיבות בהן הנתבעת 1 היא חברה קטנה פרטית בבעלות הנתבעים 3-4 וכי הנתבעת 1 הקימה את הבניין נשוא תביעה זו , מתקיימים כל המאפיינים של מעורבות אישית של אורגן החברה וזהות בינו לבין החברה. לעניין הנתבע 4 טוענים התובעים כי מעבר להיותו מהנדס הפרויקט, הוא גם זה שטיפל בהצעות מחיר מספקים ומסר את הדירה. עוד טוענים התובעים כי הנתבעים 3-4 לא הביאו כל ראיה על כך, שהיה חוץ מהם בעל תפקיד אחר שהיה ממונה על פניות דיירים כמקובל בחברות בניה גדולות.

הנתבעים טוענים כי התובעים מעולם לא התקשרו עם הנתבעים 3-4 בהסכם כלשהו ומעולם לא נוצרה כל התחייבות אישית מצד הנתבעים 3-4 כלפי התובעים. לטענתם הסכם המכר נחתם בין הנתבעת 1 לבין התובעים ואין כל רלבנטיות לזהות בעל חשבון הבנק אשר בו הופקדו סכומים מוגבלים מתוך תשלומי התובעים לנתבעת 1 או לנתבעת 2 בגין עבודות נוספות שהתבקשו על ידי התובעים. לטענתם, התובעים לא הצביעו על עילה כלשהי המצדיקה הרמת מסך בין הנתבעות 1-2 לבין הנתבעים 3-4 בהתאם להוראות ס' 6 לחוק החברות, תשנ"ט- 1999.

הוראותיו של סעיף 6 לחוק החברות התשנ"ט 1999 דנות במקרים בהם רשאי בית המשפט ליחס חוב של חברה לבעל מניה בה. הפסיקה קבעה כי ניתן להתעלם מאישיותה המשפטית של התאגדות כאשר חבריה מנצלים לרעה אישיות משפטית נפרדת זו. נקבע כי הדבר יעשה במקרים חריגים וכי הרמת המסך תיעשה לצורך הגשמת תכלית נורמה משפטית כגון חוזה או דבר חקיקה. ראה בע"א 524/88 פרי העמק נ. שדה יעקב פ"ד מה(4) 529. הרמת מסך אינה דבר של מה בכך והוראותיו של סעיף 6 לחוק החברות נועדו למקרים חריגים בלבד, בהם נעשה שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי להונות אדם, לקפח נושה או לעשות מעשה שפוגע בתכלית החברה תוך נטילת סיכון בלתי סביר. ראה בע"א 2634/09 רוטנברג נ. אלגו השקיה בע"מ (ניתן ביום 6/1/11).