סמארה נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ

החלטה זו מתייחסת לסעד הזמני שהגיש ויליאם סמארה (להלן: "סמארה") במסגרתו ביקש צו עיכוב הליכי מימוש המשכון בתיק הוצל"פ מספר 529233-10-15 בלשכת הוצל"פ בקריות.

למרות שהעתירה לסעד זמני נפתחה עוד בחודש 11/15, הרי הבקשה לא נידונה לגופה חרף הזמן הרב שחלף מאחר והצדדים ביקשו אורכות לניהול משא ומתן. רק בדיון האחרון שהתקיים ביום 4/7/17, ולאחר שהליכי ההידברות הישירה בין הצדדים לא הניבו פרי, ביקשו הצדדים להגיש סיכומים בכתב לעניין הסעד הזמני.

חרף הטיעונים הארוכים והממצים שהעלו ב"כ שני הצדדים לעניין הסעד הזמני, ולאחר שבחנתי את השיקולים הרלוונטיים לעניין זה, נחה דעתי להותיר את צו העיכוב הזמני על כנו, תוך הוספת פיקדון כספי נוסף מעבר למה שנקבע בהחלטה הראשונה.

כללית אציין כי אין מחלוקת כי סמארה חתם על שטר משכון בהיותו ערב אישי לחובות חברה בע"מ שהוא ניהל וכי במסגרת זו הוא משכן מקרקעין שבבעלותו בגין חובות החברה כלפי הבנק. הבנק פעל למימוש המשכנתא הנ"ל במסגרת הליכי הוצל"פ לאחר שהחברה לא סילקה את חובותיה כלפיו.

סמארה הגיש את תביעתו הנוכחית לסעד הצהרתי, ויחד עמה הגיש את העתירה של צו עיכוב זמני של הליכי מימוש המשכון.

שקלתי היטב את שלושת הטיעונים המרכזיים שהעלה סמארה לביסוס עתירתו וכן את התייחסות הבנק לטיעונים אלה (סעיפים 23 על סעיפי המשנה שבו), ונחה דעתי, נוכח הזמן שחלף מאז הוגשה העתירה וההסכמה ההדדית לניהול משא ומתן ישיר בין הצדדים, שלא לנעול את הדלת בפני סמארה להוכיח את תביעתו למתן סעד הצהרתי, אם כי יש הצדקה, במכלול הנסיבות, לחייבו בהפקדת עירבון כספי בגין כך.

בהחלטה הראשונה על עיכוב הליכים שניתנה ביום 23/11/15 קבעתי כי סמארה יפקיד סך 3,500 ₪. סכום זה הופקד בהתאם להחלטה. כעת אני מוסיף וקובע כי סמארה יפקיד סך של 20,000 ₪ בקופת בית המשפט כתנאי להמשך עיכוב הליכים וזאת תוך 30 יום מיום קבלת החלטה זו.

לשם קידום בירור המחלוקת בתיק העיקרי לגופה, אני מורה על הגשת תצהירי עדות ראשית לפי הסדר הבא: