ת"א 45024-12-13 בן ציון פרח ואח' נ' בנק איגוד

1.התובעים חברת בן ציון פרח ומר בן ציון פרח הגישו תביעה זו בהתאם לחוק איסור לשון הרע התשכ"ה 1965, על סך 100,000 ₪ כנגד בנק איגוד לישראל סניף פולג. בהמשך הוגש כתב תביעה מתוקן וכתב התביעה הועמד בגובה 30,000 ₪.

2.כמפורט בתביעה התובעים ניהלו חשבון בנק אצל הנתבע. ביום 1.7.12 ללא כל סיבה ובניגוד לדין סירב הבנק לכבד 11 שיקים של התובעת מסיבה "המושך מוגבל", למרות שחשבון התובעת היה ביתרת זכות אותה עת. לתובעים נגרם נזק תדמיתי וכן פגיעה במוניטין. התובעים פנו לבנק לברר ותשובת הבנק היתה שמורשה החתימה, תובע מס' 2 הוגבל ביום 29.6.12 בהגבלה מיוחדת ומשכך בהתאם לחוק שיקים ללא כסוי התשמ"א 1981 (להלן: "החוק") לא כיבד הבנק את השיקים. לטענת התובע הוא פנה לבנק ישראל ותשובת הבנק מיום 11.1.12 היתה שהתובע מס' 2 אינו רשום בקובץ הלקוחות המוגבלים על פי חוק שיקים ללא כיסוי.

בהתאם לחוק איסור לשון הרע אזי הודעת הבנק הינה בגדר לשון הרע שכן פגעה בזכות לשם טוב של התובע בפרסום שאינו אמת.

כן טוענים התובעים כי הנתבע הפר את הוראות סעיף 2 לחוק הבנקאות (שירות ללקוח) תשמ"א 1981.

עוד טען התובע שגם בשנים 28.6.07 – 11.6.12 הוטלה עליו הגבלה מיוחדת אולם הבנק המשיך לכבד שיקים שלו. כן טען להפרת חיובי הבנק לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת.

3.הנתבע בכתב הגנתו טען להגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, שכן התאם לרישומי בנק ישראל אשר דווחו למערכת הבנקאית הוכרז ביום 29.6.12 התובע מס' 2 כ"מוגבל מיוחד" על ידי רשם ההוצאה לפועל לתקופה שבין 29.6.12 ועד ליום 5.4.17. (העתק ההגבלה צורף כנספח 1 לכתב ההגנה). בהתאם לחוק היה עליו להודיע עובדה זו.

באשר לתקופת ההגבלה הראשונה טען הנתבע שלא ידע כלל על הגבלה זו שכן לא קיבל כל הודעה מבנק ישראל בענין.

4.הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית והסכימו לסכם טענותיהם בהסתמך על כל החומר המצוי בתיק בית המשפט:

5.דיון משפטי:

התביעה בהתאם לחוק איסור לשון הרע:

פרסום העובדה ששיקים של לקוח אינם מכובדים עקב היותו לקוח מוגבל מהווה פרסום לשון הרע, שכן פרסום מעין זה יכול לפגוע בעיסוקו של אדם או חברה, כאשר אמינותה מול לקוחות עימם התובעת בקשר עיסקי יכולה להפגע עקב פרסום זה.

פעולת החזרת שיק מאופי ביצועה טומנת בחובה אלמנט של פרסום. הבנק בו הופקד השיק על ידי אוחזו מקבל על כך הודעה והדבר מובא לידיעת אנשים נוספים.