ת"א 4502-09-10 מארי נ' ליב

התביעה שבפניי עניינה טענה להפרת התחייבויותיה של עורכת דין (הנתבעת) כלפי צד שלישי, שאיננו הלקוח שלה, כאשר עיקר הטענה היא כי פעלה בניגוד להתחייבויותיה ובניגוד למצגים שהוצגו כלפיו. הנתבעת כפרה בנטען כלפיה.

1.רקע כללי ומיהות הצדדים:

התובע הלווה כספים לבני הזוג ישראל גרנית (להלן: "מר גרנית") ורות גרנית (להלן ביחד: "בני הזוג גרנית"), במסגרת עיסוקו במתן הלוואות חוץ בנקאיות (להלן: "התובע").

הנתבעת הנה עורכת דין ומי שייצגה את בני הזוג גרנית במסגרת ההליך למכירת ביתם, הידוע כיחידה 115/1 בגוש 6333 ברח' התאנה 1, רמת השרון (להלן: "הנתבעת" או "עו"ד ליב" ו"הבית", או "הנכס", בהתאמה).

את התובע ייצג עו"ד עדי בראונשטיין בזמנים הרלבנטיים בכל הקשור לגביית החוב מבני הזוג גרנית (להלן: "עו"ד בראונשטיין").

לטענת התובע, הנתבעת פעלה בניגוד למצגים ולהתחייבויותיה בנוגע לשחרור הכספים מחשבון הנאמנות בו הופקדו הכספים בגין מכירת הבית (להלן: "חשבון הנאמנות"). כתוצאה מכך, לטענתו, נותרה יתרת חוב בגין ההלוואה שנתן לבני הזוג גרנית, ואשר, לטענתו, ליום הגשת התביעה עומדת על סך של 318,529 ₪.

2.תמצית טענות הצדדים:

תמצית טענות התובע:

לטענת התובע, ביום 10.6.09 נחתם בינו לבין בני הזוג גרנית הסכם הלוואה במסגרתו הלווה להם סכום של 524,875 ₪ בהתאם להסכם ההלוואה אשר נשאה ריבית בשיעור של 1.5% לחודש, והייתה אמורה להיפרע בתוך 3 חודשים ממועד חתימת הסכם ההלוואה (להלן: "ההלוואה הראשונה").

3.ביום 18.8.09 ולאחר שההלוואה הראשונה לא נפרעה, ביקשו בני הזוג גרנית למחזר את ההלוואה שנטלו, ולכן נחתם הסכם הלוואה חדש. סכום ההלוואה עמד על סך של 583,375 ₪ (להלן: "ההלוואה השנייה" או "ההלוואה"). הלוואה זו גם היא נשאה ריבית בשיעור של 1.5% לחודש ואף היא ניתנה לתקופה של 3 חודשים. בנוסף, במסגרת הסכם ההלוואה השנייה התחייבו הלווים, ביחד ולחוד, להעמיד ביטחונות למתן ההלוואה (הסכם ההלוואה השנייה צורף כנספח א' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע).

4.חרף התחייבות בני הזוג גרנית לפרוע את ההלוואה במועדה ובמלואה, לא עמדו בהתחייבותם, והפרו את ההסכם הפרה יסודית (סעיפים 1-4 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע).

סמוך לאחר שההלוואה השנייה לא נפרעה, פנה מר גרנית לתובע וביקש שהאחרון לא ינקוט בהליכים משפטיים לגביית החוב, תוך שהוא מתחייב לפרוע את ההלוואה מכספים שיתקבלו ממכירת נכס שהיה בבעלותו ברמת השרון. התובע הסכים לכך, אך דרש כי ההלוואה תובטח בבטוחה כלשהי וכי החוב ייפרע מכספי תמורה שיתקבלו ממכירת הנכס.

5.ביום 18.8.09 (יום החתימה על הסכם ההלוואה השנייה) חתמו בני הזוג גרנית על שטר חוב לביטחון לזכות התובע במשרדו של עו"ד בראונשטיין בהתאם להסכם ההלוואה השנייה שנחתם (שטר חוב צורף כנספח ב' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע).

6.ביום 29.11.09 העבירו בני הזוג גרנית לנתבעת כתב התחייבות בלתי חוזרת אשר לפיו מתוך התשלום הראשון והשני שיתקבל בידי בני הזוג גרנית בגין מכירת הבית ישלמו לתובע 100,000 ₪ (ובסה"כ 200,000 ₪) ויתרת החוב תיפרע ע"פ הסכם ההלוואה השנייה מתוך התשלום השלישי.

הנתבעת אישרה באותו היום כי קיבלה את כתב ההתחייבות הבלתי חוזרת וכי בכפוף לתשלום שכר טרחתה היא תבצע את הוראות בני הזוג גרנית וככל שתיוותר יתרה בחשבון.

7.בהתאם לבקשת עו"ד בראונשטיין הוסכם, כי התשלום של 100,000 ₪ שאמור היה להיות משולם לתובע בסוף חודש דצמבר ישולם בשיקים ולא באמצעות העברה בנקאית.

ביום 31.12.09 שולמו לתובע 100,000 ₪ (סעיף 16 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע).

8.עוד לטענת התובע, כי בדיעבד נמסר לו ע"י עו"ד בראונשטיין כי לאחר שהתברר שהנתבעת העבירה כספים לבני הזוג גרנית בניגוד להוראה הבלתי חוזרת, התכחשה לאמור במכתבה, וכתבה שאינה מאשרת כי קיבלה הוראה בלתי חוזרת כאמור.